בעיתות צרה וצוקה, חייבים אנו להתאחד ולהתעודד. להרים עיניים למרום, להתפלל ולשאוב תקוה ואמונה.
אנא ה' עד מתי?
"חָנֵּנִי ה' כִּי אֻמְלַל אָנִי רְפָאֵנִי ה' כִּי נִבְהֲלוּ עֲצָמָי" (תהלים ו.ג.)
קשה. כואב. עצוב. ים של דמעות. הטירור הערבי מרים ראש, ואנו, אנה אנו באים?
את הטור הזה כתבתי ברובו כבר ביום הפיגוע בחדרה, אך העדפתי לחשות, קשה לומר את הדברים.
אבל, הרבי הריי"ץ מליובאוויטש אמר פעם:
קשה לדבר, אך עוד יותר קשה לשתוק. יש מצבים שמכריחים אותנו לדבר, ולדבר בקול ברור וחזק.
כדי להתרפא חייבים אנו לדעת את שורש המחלה, והיא היא:
'הים הוא אותו ים, והערבים הם אותם ערבים' אמר ראש הממשלה המנוח יצחק שמיר. אמר וצדק.
הערבים לא צריכים סיבה של ממש לרצוח יהודים, הם רק צריכים להריח את החולשה שלנו, והם מריחים, אוהו מריחים. הממשלה הרעה הזו מפיצה ניחוחות של חולשה, חוסר זהות ואופי, והם פשוט עוטים על השלל.
כבר לפני חמישים שנים התריע הרבי מליובאוויטש שוב ושוב, שאם ידברו על מסירת שטחי ארץ ישראל לערבים, והם ישר יבינו מי הבעל הבית. וכשהם יבינו זאת אנחנו נשלם מחיר דמים…
*
ובכן, באותיות הכי ברורות ופשוטות, מהי סיבת הטירור הנוכחי?
לפני שנה ראו הערבים את חולשת היהודים, כאשר חכי"ם מימין עשו חרם על מר נתניהו, כתוצאה מכך מר נתניהו החל לחזר אחרי מפלגת רע"ם, מפלגה ערבית נהפכה ללשון מאזניים בפוליטיקה הישראלית, הערבים הריחו חולשה, הבינו התבשמו והפנימו. אז החל הפוגרום הראשון, בלב ליבה של מלחמה ("שומר החומות") קמו חלקים נרחבים בקרב ערביי ישראל שנהפכו ללשון מאזניים והחלו להשתולל ולפגוע לרצוח ולשרוף בתי כנסת ועוד. (ולצערינו, ככל הנראה זה רק היה ההתחלה).
אח"כ הוקמה ממשלת בכוחות הערביים, והכינו כבר שליח מיוחד לשיחות שלום. שר הביטחון מר גנץ מפלרטט בין אבו מאזן למלך ירדן, הוא חש עכשיו בתודעת שליחות היסטורית להמשיך את חזונו ומורשתו של יצחק רבין והסכמי אוסלו.
לפני שלושה ימים היושב על כס ראש הממשלה מר בנט, קרא לחבל יהודה ושומרון 'הגדה המערבית', בו ביום בנט הכריז הרמאדן הקדוש, והערבים הבינו את המסר, הם הבינו שיש לנו עמוד שדרה חלש, חוסר זהות משווע. והתשלום לא איחר להגיע, תשלום בדם.
אמר מי שאמר (משה פייגלין): כשבבוקר יש עלילת דם (בנט/בלינקן בהצהרה משותפת לקראת הרמאדן הקדוש, נגד הטרור של המתנחלים) בערב נשפך דם (של יהודים כמובן)… (כדרכן של כל עלילות הדם במשך ההיסטוריה הארוכה של עמנו). הי"ד.
בתוך כל האסון הזה, ומתוך השתתפות בכאב המשפחות האומללות שחיי יקיריהן נגדעו באיבם ("המקום ינחם אתכם"), ובברכת רפואה שלימה לחולים בגוף ולטראומתיים בנפש, איך אפשר להתעודד? איך אפשר לראות את הטוב הצומח בתוך האסונות הללו? או ליתר דיוק: מהי דרך הפעולה לגדוע את קיני הטירור, את המחבלים והרוצחים השפלים הללו? מה התורה אומרת לנו?
ברור ש"הבא להורגך השכם להורגו", זה פשיטא ולא שאלה. אבל מה עלינו לפעול ולעשות כדי שהמנוולים הללו לא יבואו להרוג?
התורה הקדושה אומרת (במדבר לג.נה): "וְאִם לֹא תוֹרִישׁוּ אֶת יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ מִפְּנֵיכֶם וְהָיָה אֲשֶׁר תּוֹתִירוּ מֵהֶם לְשִׂכִּים בְּעֵינֵיכֶם וְלִצְנִינִם בְּצִדֵּיכֶם וְצָרֲרוּ אֶתְכֶם עַל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתֶּם יֹשְׁבִים בָּהּ".
ככל שהערבים יחושו שיש להם זכויות בארץ הזו, וככל שאנו נתחזק ונצדיק את השאיפה הלאומית שלהם ונספר להם שאנו שוחרי שלום תמורת שטחים ומדינה פלסטינית, התיאבון ילך ויגדל.
זו הסיבה הראשונה לטירור.
*
והנה סיבה שניה:
לפני כמעט שבעים שנים כתב הרבי מליובאוויטש מכתב לראש הממשלה אז מר דוד בן גוריון, בו הרבי מסביר באותיות פשוטות שעוצמתו של צה"ל היא לכל לראש 'המסירות של החיילים' - כשהחייל יהודי יש לו את המסירות הזו, מסירות עבור עמו, מסירות עבור ארצו.
מוסיף הרבי ומנתח לפני מר בן גוריון את תמונת המצב:
ככל שיהיו בארץ יותר ויותר גויים והתבוללות, כך יהיו בצבא יותר חיילים ערבים/נוצרים/דרוזים/בדואים (וכיום אפשר להוסיף גם רוסים שהגיעו בשנות התשעים, ואוקראינים שמגיעים בימים אלו ממש) וכשכך יהיה המצב זה ישפיע באופן ישיר על מצב הביטחון. כשהחייל/שוטר אין לו את תחושת החיבור והשייכות חסר לו בתחושת האמונה וצדקת הדרך, ומשכך אין לו את מלוא המסירות כלפי עבודתו הקדושה בהגנה על עמו ומולדתו, והתוצאה בשטח הרת אסון - הפקרות "דם ואש ותמרות עשן".
נקודה נוספת בזה:
אמרו גדולי החכמים: "כשהיהודי לא עושה קידוש, הגוי עושה הבדלה". קרי: אם אנחנו היהודים מנסים בכל דרך להימלט מקדושתנו "אשר קידשנו במצוותיו", "אשר בחר בנו מכל העמים ונתן לנו את תורתו", ככל שהיהודי מוחק את קדושתו, כך הגוי מוסיף שנאה על שנאתו והבדלה על בדלנותו. כך היו הגויים בגרמניה ששנאו את היהודים למרות שאלו נדחפו לתוך האוניברסיטאות שלהם וניסו להידמות להם בכל דרך (בתחילת התהליך הם עוד קראו לעצמם: גרמנים, בני דת משה, בהמשך הם פיתחו את הרפורמה, וזה לא מנע מהגרמנים לעשות את ליל הבדולח ובהמשך לשלוח אותם למשרפות).
וכאז כן עתה, הערבים שונאים יהודים גם אם הם מאבדים את הזהות שלהם. ראו זה פלא: דווקא בממשלה שמכבדת אותם כל כך, נותנת להם מס של מיליוני שקלים (מס עבאס), ובמקביל מנסה לקעקע את סמכות הרבנות הראשית, לפגוע בכשרות ועוד ועוד, והנה הערבים באים ועושים "הבדלה"… ר"ל.
המסקנה מכל האמור:
ככל שנתחזק בתורה ובמצוות, ככל שנתחזק בזהות היהודית, כך תתחזק המודעות כלפי עמנו ומולדתנו, ובאופן ממילא יתחזק הביטחון.
ו"מעז יצא מתוק", מתוך ה'קוץ' הנוראי הזה של הרציחות הפוגרומים הפיגועים, ברור שתצמח לה ה'אליה', התחזקות בזהות היהודית שלנו ושל הסובבים אותנו. אין לנו ברירה אחרת.
הנה, זה עתה קראה מדינת ישראל לגויים מאוקראינה לבוא ארצה, עצוב. זה הרי בדיוק סיבת ההתבוללות שמחלישה את עם ישראל מבפנים (עיין ערך ליברמן עם 6-7 המנדטים שלו, שהיו הראשונים לרוץ לזרועות הערבים, תחת הסיסמה "רק לא חרדים"), ומי אני לדעת חשבונות שמיים. אבל אולי זו הסיבה לעליית הטירור? וגם אם זה לא סיבה על מה שהיה בעבר, אבל אולי עכ"פ יש בזה סיבה משום העתיד, כלומר: מכיון שמדינת ישראל פותחת את דלתי שעריה לגויים אוקראינים, אולי הטרור הערבי ההולך ומתחזק נועד כדי לומר לגויים האוקראינים לא כדאי לכם להגיע לארץ ישראל…
"וּלֲצִיּוֹן יֵאָמַר אִישׁ וְאִישׁ יֻלַּד בָּהּ" (תהלים פז) אומר הרש"י במסכת כתובות (עה.) "איש איש יתירא קא דריש אחד הנולד בה ואחד המצפה לראותה יקרא מבניה ויביאוהו אצלה". רק יהודים השייכים בתוך תוכם ובפנימיות לבבם לארץ זו הקדושה יבואו הנה, ועוד יהודים ועוד יהודים ועוד ועוד, וביחד, ובכוח האמונה והזהות היהודית (שבטוח נתחזק בה, לא נשאר לנו ברירה אחרת) נביס את האוייב הפנימי הקורא שוב ושוב למדינת כל אזרחיה וערבייה.
חזק חזק ונתחזק!
חזק בעד עמנו, ונתחזק בעד ערי אלוקינו!
0 תגובות