כאשר אנו יושבים מול נרות דולקים בחג החנוכה, ומספרים על הגבורה ועל הניסים שהיו בתקופת בית שני.
על ניצחונם של המכבים על היוונים, ועל נס פך השמן קטן וטהור שנמצא בבית המקדש, והספיק לשמונה ימים. כאשר נשב ליד נרות חנוכה, ניזכר בדבקותו של עם ישראל באמונתו, שהביאה לניצחון הגדול.
כל יהודי הוא נר להאיר את הסביבה שלו, כפי שכתוב: "נר ה' נשמת אדם".
הבה נתבונן בנר הדולק. הנר מורכב משני דברים מנוגדים – החלק התחתון נמשך כלפי מטה, ואילו הלהבה בוערת ועולה כלפי מעלה, כאילו בורחת מהפתילה המקשרת אותה בכוח אל חומר הבעירה.
ככה נראית הנשמה היהודית, הגוף שלנו הוא חומר הבעירה, ומושך כלפי מטה לגשמיות, ואילו הנשמה הטהורה בוערת ללא הרף, ונמשכת כלפי מעלה לרוחניות. לו יכלה הייתה עולה השמיימה, ושבה למקורה, אך היא חייבת להישאר בגוף האדם.
הנשמה יודעת לנצל את האנרגיות שהיא מקבלת מהגוף, ולעבוד באמצעותן את הבורא בעולם הגשמי.
זו מהותו של יהודה לא משנה אם אתה דתי או לא דתי, אתה הנר המאיר.
לכל אחד ואחד מאיתנו, יש לו את הגפרור ועלינו רק להדליק את הנשמה היהודית בתוכנו.