1.
בזוה"ק פרשת אמור: חסידי קמאי לא הוו ניימי בהאי ליליא והוו לעאן באורייתא, ואמרי: ניתי לאחסנא ירותא קדישא לן ולבנין בתרין עלמין. וההוא ליליא כנסת ישראל אתעטרא עלייהו ואתיא לאזדווגא ביה במלכא, ותרווייהו מתעטרין על רישיהון דאנון דזכאן להכי.
2.
בשו"ע האר"י: ודע כי כל מי שלא ישן בלילה כלל ועיקר, ויהיה עוסק בתורה – מובטח לו שישלים שנתו, ולא יארע לו שום נזק.
3.
כתב המגן אברהם (בסימן תצ"ד): אפשר לתת טעם על פי פשוטו – לפי שישראל היו ישנים כל הלילה, והוצרך הקב"ה להעירם, כדאיתא במדרש. לכן אנו צריכים לתקן זאת.
4.
באבן עזרא כתב דבר פלא, וז"ל: "והיו נכונים" – אולי לא יישן אדם בלילה, שישמעו קול ה' בבוקר, כדרך כהן גדול ביום הכיפורים.
5.
במדרש שיר השירים (ב') וז"ל: ישנו להם ישראל כל אותו הלילה, לפי ששינה של עצרת עריבה, והלילה קצר. ובחידושי הרד"ל שם מבאר: "שהאוויר יפה וממוזג אז בארץ ישראל והסמוכות לה, וגם הלילה קצר." ובהמשך המדרש איתא: אמר ר' יודן – אפילו פורטענא (יתוש קטן) לא עקץ בהם. בא הקב"ה ומצאם ישנים, התחיל מעמיד עליהם בקול רעשין. הה"ד: "ויהי ביום השלישי בהיות הבקר ויהי קולות וברקים". והיה משה מעורר את ישראל ומוציאם לאפנתי של מלך מלכי המלכים הקב"ה, הה"ד: "ויוצא משה את העם לקראת האלקים". והיה הקב"ה מהלך לפניהם עד שהגיע להר סיני, דכתיב: "והר סיני עשן כולו". אמר ר' יצחק: זהו שמקנתרן על ידי ישעיהו, שנאמר: "מדוע באתי ואין איש, קראתי ואין עונה".
6.
והקדושת לוי זי"ע מלמד זכות וסנגוריה על בני ישראל שישנו באותו הלילה: שכיוון שעבר הקב"ה בין האומות והציע להן לקבל את התורה – סברו ישראל שיתעכב הדבר, שמא תבקש אחת מהאומות לקבלה, ולכן ישנו באותו לילה.
7.
מעשה שאמר השפת אמת זי"ע בשולחנו בליל חג השבועות: "הוא יפתח לבנו בתורתו" – פירוש: המפתח לפתיחת הלב לתורה גנוז בתורה עצמה. [ראה שפ"א לשבועות תרל"ו].
8.
ה"באר יעקב" מנדבורנה זי"ע אמר על מה שאמרו חז"ל, שהחזיר הקב"ה על אומות העולם והציע להן לקבל את התורה וכו': ונראה הדבר כי כביכול ביזה את עצמו בחזרו אחרי האומות. אכן, לנו צריך להיות לימוד מזה – שלא יראה אדם את עצמו חשוב מכדי לקרב נפש יהודית לתורה, אלא יתאים לו ללמוד עם כל אחד – קטן עם גדול, תלמיד חכם או אדם פשוט. כי אם הקב"ה היה מוכן להציע את תורתו – על אחת כמה וכמה שעלינו להיות מוכנים לכך.
9.
והמגיד מקוז'ניץ זי"ע אמר: שבשלושת ימי ההגבלה התחילו לעסוק בהכנות לקבלת התורה, ועבדו בכל כוחם – עד שנפלה עליהם עייפות, והיו מתייראים שמא לא יוכלו לקבל את התורה במחשבה צלולה כראוי.
10.
ב"אמרי קדוש" מהרה"ק מאמשינוב זי"ע כתב: מזה שרואים שאף על פי שבני ישראל איחרו בשינה – בכל זאת קיבלו אחר כך את התורה בקולות וברקים – רואים מכאן: "אז ס'איז קיינמאל נישט שפעט" (אף פעם לא מאוחר מדי).
ובפרקי דרבי אליעזר (פרק מ"ו) כתוב: שבשש שעות ביום קיבלו ישראל את הדיברות, ובתשע שעות חזרו לאהליהם. לפי"ז יוצא שזמן מתן תורה היה שלוש שעות.
והגאון הרב שטיינמן זצ"ל אמר: שבהושענות אנו מבקשים "הושע נא שלוש שעות הושע נא", וייתכן שהכוונה – שבזכות שלוש השעות שבהן היה מעמד הר סיני – בזכות זה יושיע אותנו הקב"ה.
|קרדיט קובץ אסיפת אמרים ועוד.
0 תגובות