מבקרים רבים באיחוד האמירויות ובמדינות המפרץ מופתעים לעיתים קרובות למראה מחזה יוצא דופן בציבור: שני גברים הנפגשים ומצמידים את אפיהם זה לזה בתנועה קלה. המנהג, המכונה באזור "חושמאק", הוא הרבה מעבר לסתם ברכת שלום; מדובר במסורת בדואית עתיקה ביותר.
הבחירה באף דווקא, היא משום שהוא בולט ולעולם אינו מכוסה, ולכן בתרבות המקומית הוא הפך לסמל של זהות ואמינות. הצמדת האפים היא הצהרה פומבית על שוויון, אחווה וכבוד הדדי בין המברכים ושייכות שבטית.
אבל מסתבר שלמנהג יש גם שורשים פרקטיים מרתקים מהימים שבהם המדבר היה מרכז החיים. בעבר, סוחרים ובדואים היו מסתובבים לעיתים קרובות כשידיהם תפוסות: יד אחת החזיקה בז לציד, והיד השנייה אחזה בחבל של הגמל. כשהם נפגשו בלב המדבר, הם לא יכלו לשחרר את הידיים מבלי לאבד רכוש יקר, ולכן פיתחו את "לחיצת האף" כדרך מכובדת לברך זה את זה מבלי להניח את הציוד.
על פי כללי הטקס, הצמדת האפים היא הדרך המכובדת ביותר לברך אדם: גבר צעיר יצמיד את אפו לאפו של אדם מבוגר ממנו כאות הערכה, ואילו מבוגרים ישתמשו במנהג זה כדי לחלוק כבוד לשייח'ים או לדמויות רמות דרג.
ומה לגבי תיירים? מורי דרך מקומיים מציינים כי למרות שמדובר במנהג ערבי-שבטי מובהק ואין ציפייה מזרים לבצעו, המקומיים בהחלט יעריכו זאת אם אדם זר שפיתח קשר עמוק עם הקהילה ינסה לאמץ את המחווה.
0 תגובות