בשנת ה'ש"ט (1549) נולד בעיר מודנה שבאיטליה רבי אהרן ברכיה בן רבי משה בן רבי נחמיה, מקובל ואיש קדוש, שנודע בחסידותו ובפרישותו. אמו הייתה בתו של רבי שלמה בהרופא רבי מרדכי ממודנה.
הוא למד תורה אצל המקובלים הגדולים רבי הלל ממודנה, שכונה "החסיד והקדוש", ורבי מנחם עזריה מפאנו. את סמיכתו להוראה קיבל מרבי יום טוב צהלון. מסופר עליו, בדומה לרבי יוסף קארו, שזכה להיות במגע מתמיד עם שמיים באמצעות "מגיד".
היה זה סופר פורה שחיבר חיבורים רבים. ספרו הראשון היה "אשמורת הבוקר", שיצא לאור בשנת ה'שפ"ד (1624). ספר זה כלל סדר תפילות מיוחד עבור חבורת "מעירי השחר" במודנה, שנהגו להשכים קום לפני עלות השחר כדי להתפלל לפני תפילת שחרית.
שלוש שנים לאחר מכן, בשנת ה'שפ"ז (1627), הוציא גיסו את ספרו "כנף רננים", ונוצר פולמוס ביניהם סביב הבדלים בין קבלת האר"י לקבלת הרמ"ק, פולמוס שהוכרע על ידי בית הדין של מודנה.
בין כתביו הרבים שנותרו בכתב יד ניתן למנות פירוש על "תיקוני הזוהר", "מגן אהרן" שהיווה סיכום לכתבי האר"י, וחיבור גדול על הקבלה בארבעה כרכים בשם "חיבור בקבלה", שכלל את "שמן משחת קודש" (על עקרונות הקבלה לפי הרמ"ק והאר"י), "שמן זית זך" (דרשות), "שתיל פורח" (על משמעויות נסתרות של תפילות וטקסים), ו"אמרי שפר" (עניינים שונים).
רבי אהרן ברכיה ממודנה זצ"ל, וספרו הגדול "מעבר יבק"
אך שמו של רבי אהרן ברכיה נתפרסם בעיקר בזכות ספרו הגדול "מעבר יבק", אשר הודפס לראשונה במנטובה בשנת ה'שפ"ו (1626). אף שאינו ספר הלכה במובן המקובל, הייתה לו השפעה אדירה על הפסיקה בתחום אחרית ימיו של יהודי. הספר כולל 112 פרקים, ומכיל דרושים על פרישות, טהרה וקדושה, לצד תפילות וכללים הנוגעים לחולה ולמת.
הוא משמש כמדריך שלם לאדם מיום הולדתו ועד יום מותו, בפרט בימי חוליו, וכולל וידויים ולימודים לעת יציאת נשמה. הספר אף מהווה מדריך לאנשי חברא קדישא.
את שם ספרו, "מעבר יבק", הסביר המחבר בהקדמה כרמז למעברו של יעקב אבינו את נחל יבק לקראת פגישתו עם עשו. הוא דימה את המוות והמעבר מהעולם הזה לעולם הבא למעבר זה, ואת מאבקו של יעקב עם המלאך להידבקות בה' לאחר המוות. את סיום המאבק עם עלות השחר הוא הקביל לתחיית המתים, ואף דרש את ראשי התיבות יב"ק כ"ייחוד", "ברכה" ו"קדושה" – עניינים הנמצאים בעולם הבא.
הספר מחולק לחמישה חלקים, או "מאמרות". במאמר הראשון, שנקרא "שפתי צדק", מסביר המחבר את מעלת מצוות גמילות חסדים וביקור חולים, ומדגיש את חובת התפילה והזעקה על החולה. הוא מבהיר כי גם אם מחלתו נובעת ממעשי אדם, על החולה לתלותה בהשגחה העליונה, וראוי לו שיקבל על עצמו את הדין ויכוון למות על קידוש השם.
בספרו הוא כותב בשם הקדוש רבינו האר"י ז"ל, וז"ל:
ודע שכל מה שתמצא בדברי הראשונים סיגופים ותעניות והפסקות וכו', לא נזכרו אלו אלא במי שאין עמלו בתורה, אבל מי שעמלו בתורה ויודע דעת ויראת ה', זוהי תקנתו לעסוק בתורה תמיד .
רבי אהרן ברכיה ממודנה נפטר בשנת ה'שצ"ט (1639), בתאריך כ"ו בתמוז.
0 תגובות