ב-י"ג בשבט ה'תרנ"ג, בעיירה גורה קלוואריה שבפולין, נולד הרב יצחק (איצ'ה) מאיר לוין, הוא נולד לרב חנוך צבי הכהן לוין, רבה של בענדין, ולפייגא, בתו של האדמו"ר מגור, בעל ה"שפת אמת". עם השנים, נישא לדבורה מאטיל אלתר, בתו של דודו ואחי אמו, האדמו"ר מגור, הרב אברהם מרדכי אלתר.
כבר בגיל צעיר, כשהיה בן 16, החל בפעילות ציבורית משמעותית, ושימש כמזכיר מערכת העיתון "המודיע". בשנת 1930 נבחר לתפקיד יו"ר אגודת ישראל בפולין, והיה לדמות מרכזית בתנועה.
פעילותו הציבורית כללה הקמה של רשתות חינוך חשובות כמו "יסודי התורה" לבנים ו"בית יעקב" לבנות. בין השנים 1937 ל-1939, כיהן כציר בסיים הפולני כנציג אגודת ישראל. לאחר כיבוש פולין על ידי גרמניה, מונה לוין לחבר ב"יודנראט" של גטו ורשה, אך נמלט מפולין כעבור כחודש.
בשנת 1940 עלה הרב יצחק מאיר לוין לארץ ישראל, שבועיים לאחר עליית חותנו, והמשיך את פעילותו המסורה באגודת ישראל. בתקופת השואה האיומה, היה לוין פעיל בולט בוועדת ההצלה, ואף טען כי יש להפנות כספים מקרן היסוד למאמצי הצלת יהדות הגולה.
הוא היה חבר ב"מנהלת העם" ובשורת פעליו המרשימים, נמנה עם חותמי מגילת העצמאות של מדינת ישראל. הוא לא נכח במעמד הכרזת העצמאות עצמו, בשל שהותו בארצות הברית, אך חתם על המגילה עם שובו לארץ.
בשנים מוקדמות יותר, הרב איצ'ה מאיר לווין כתב במכתבו לרב אליעזר סילבר בשנת 1941. הביע הרב לוין את צערו העמוק על התמקדותה הבלתי מספקת של אגודת ישראל בנושא זה הוא וכתב במפורש כי הוא "מצטער על אי התרכזות 'אגודת ישראל' בבניין ארץ ישראל והזנחתה לתנועה הציונית והמזרחי.
עם קום המדינה, מונה לוין לשר הסעד הראשון של מדינת ישראל, תפקיד שמילא בממשלה הזמנית ובשלוש הממשלות הראשונות. הוא התפטר מתפקידו בשנת 1952, על רקע התנגדות אגודת ישראל לשירות לאומי לבנות ולשירות נשים בצה"ל. הוא פעל רבות למען הכרת המדינה ב"זרם הרביעי" בחינוך, זרם אגודת ישראל, ולאחר ביטול הזרמים, היה ממקימי "החינוך העצמאי".
לוין כיהן כחבר כנסת מטעם אגודת ישראל מן הכנסת הראשונה ועד השביעית, ואף פתח את הישיבה הראשונה של הכנסת השביעית מתוקף היותו זקן חברי הכנסת.
הרב יצחק מאיר לוין זצ"ל עובדות והנהגות
בעקבות דברי חותנו, הרבי האמרי-אמת מגור, באגרתו אליו, לפיהם יש "לחפש ולבקש בספרן של הראשונים ז"ל, כמו ספר חובות הלבבות", אימץ רבי יצחק מאיר את הספר הקדוש מאז ולמשך כל ימי חייו. הספר לא ירד כלל מידו במשך עשרות שנותיו עלי אדמות. בכל מסעות חייו, עליותיהם ומורדותיהם, היה צמוד אל הספר הקדוש הזה, בין יתר ספרי היסוד שליווהו, ושב והלך בו פעמים רבות, בלימוד ובמעשה, בשערים ובהיכלות שפתח ה'חובות הלבבות' למבקשי ה'.
נטל עמו צידה לדרך החיים – את אותו "מטמון צפון, ונר שיאיר לבני אדם ויורה להם הדרך אשר ילכו בה" (מתוך הקדמת 'חובת הלבבות'). כל ימי חייו, משעול דרכו של הרי"מ סבב משער הבחינה לשער עבודת ה', משער הביטחון לשער הכניעה ולשער התשובה, משער חשבון הנפש לשער הפרישות ולשער אהבת ה'.
"פעמים רבות שמעתי אותו מצטט קטעים שלמים כלשונם, ביראה ובהתרגשות. ניכר היה כי ידע את הספר בעל פה." בערוב ימיו הבחין בן משפחתו ב'חובות הלבבות' המבצבץ מתוך כיסו של רבי יצחק מאיר, בלוי ודהוי מרוב שימוש. שאל מה פשרו של הספר, וסיפר לו רבי יצחק מאיר על צווי חותנו ועל הקפדתו הרבה לקיימו מזה שישים שנה, ועד היום הוגה בו בקביעות. "כבר למדתי את ה'חובות הלבבות' קרוב לאלף פעמים," אמר בהתרגשות. (מאיר לדורות)
הרב יצחק מאיר לוין נפטר בט"ז באב ה'תשל"א, והובא למנוחות סמוך ל"מערת גור" בהר הזיתים בירושלים, שם נטמן לצד בני משפחתו.
0 תגובות