חודש אלול הוא מן החודשים הנאצלים בלוח השנה היהודי, ונקראים בלשון הקדמונים כימי רצון ותשובה. אלול הוא החודש השישי לפי מניין החודשים מניסן, כפי שנאמר בתורה: "החודש הזה לכם ראש חדשים, ראשון הוא לכם לחדשי השנה". (שמות יב) ברם על פי מניין השנים מראש השנה בתשרי, אלול הוא דווקא החודש האחרון בשנה.
שמו של חודש זה, "אלול", נקבע כשמות כל החודשים האחרים על ידי עולי בבל, כמאמר חז"ל: "שמות חדשים עלו מבבלי". יש המקשרים את שם החודש עם המילה ‘אולולו שפרושה קציר, אך בספרים הקדושים כתבו שמשמעותה בארמית היא ‘חיפוש’, שבחודש זה יש לפשפש ולחפש במעשים.
מזלו של אלול הוא "בתולה", שקשור למשמעותו ולמהות החודש. כדברי הכתוב: "שובי בתולת ישראל, שובי אל עריך אלה" (ירמיה לא), וזהו הזמן הנעלה להתעוררות לתשובה.
לא לחינם נקבעה התשובה בדגש לחודש זה, מאחר שאלול הוא החודש האחרון לפני ראש השנה, שהוא "יום דין לכל באי עולם", הוא נקבע כעת המסוגלת ביותר לתשובה, ובו מרבים באמירת סליחות ותחנונים לפני הקדוש ברוך הוא.
לא דב לא ארי - אלול
ימים אלו גם קשורים באופן הדוק לעוון חטא העגל. כאשר חטאו ישראל בעגל ונשתברו הלוחות הראשונים, עלה משה רבינו אל ההר והתחנן לפני הקב"ה לבקש רחמים וסליחה על חטא העגל. ה' נתרצה למשה ואמר לו: "פסל לך שני לוחות אבנים כראשונים". בראש חודש אלול עלה משה אל ההר בשנית, ושהה שם ארבעים יום רצופים, עד יום עשירי בתשרי. ביום זה הוריד מן ההר את הלוחות השניות, אשר ניתנו לבני ישראל "ברצון ובשמחה". ארבעים ימים אלו נקבעו אפוא לדורות כימי רצון מיוחדים, המיועדים לתשובה ולכפרה על חטא.
בקרב גדולי ישראל לאורך הדורות, אשר עשו 'עסק גדול' מאלול. מפורסמים הם דבריו של מרן רבי ישראל מסלנט זצ"ל, שאמר כי "כל ימות השנה צריכים להיות כמו אלול, ואלול עצמו ודאי ש'אלול' הוא".
עוד מספרים על מרן רבי ישראל מסלנט זצ"ל כי מראש חודש אלול ואילך היה שרוי ב"פחד איום ונורא". כאשר נשאל על ידי יהודי אחד "מה הפחד, וכי אלול הוא דוב"? השיב לו רבי ישראל: "אלול מפחיד אף יותר מדוב! שהרי דוד המלך ע"ה אמר 'גם את הארי גם הדוב הכה עבדך' (ש"א יז, לו) – מהדוב ומהארי הוא לא פחד". ועם זאת, מעיד דוד על עצמו כי "סמר מפחדך בשרי וממשפטיך יראתי" (תהלים קיט, קכ).
שנזכה לשוב אל ה’ באמת.
0 תגובות