בתחילתם של הימים הנוראים עשיתי לי מנהג, אני ניגש למדף ספרי המחשבה והמוסר שבביתי ובחור לי ספר שאותו אלמד במהלכן של ימי הרחמים והסליחות. הקווים שמנחים אותי בבחירה הם: א. ספר שהוא אבן יסוד בעולם המוסר. ב. ספר ששנים רבות אני חושק בלימודו ולא הסתייע מילתא עד כה. כך אני זוכה לחידוש והרכה רחבה עם עולם המחשבה לצד הנאה שיש בהשלמת פערים, מילוי "חורים בהשכלה".
השנה נתתי עיניי בחיבור נודע שזכה למקום של כבוד בעולם התורה כשהוא חוצה מגזרים ונוגע בנושאים רבים, בחרתי ב'קובץ אגרות' של מרן החזון איש זצ"ל. החיבור, המורכב משלושה חלקים שיצאו לאור בשנת התש"נ (לפחות המהדורה שבידי), מכיל מאות אגרות בעניינים שונים אותם שלח מרן החזו"א במשך עשרות שנים לנמענים שהורכבו מכל שכבות האוכלוסיה - החל בבחורי חמד וצעירי הצאן ועד לגדולי ישראל ומנהיגי הדור.
הנושאים מחולקים לקטגוריות הבאות: תורה, חינוך וישיבות, ציבור, בין אדם לחבירו ושונות. זהו אמנם לא ספר מוסר קלאסי - לא ניתן ללומדו ב'שפתיים דולקות' כפי דרישתו של ר' ישראל סלנטר - אך הוא מלא במכתביו של מי שהיה עמוד התורה וההשקפה שהכל כרו אוזנם למשמע דבריו. בספר, מלבד תשובות רבות שרק מצורת וסגנון הכתיבה ניתן לקבל חיזוק בתורה ויראת שמיים, מצאתי גם אגרות מרתקות בתחומים שונים. כך למשל ניתן לראות סברא נאה המתיישבת על הלב בנוגע לטעמו של דין ברכת זיעת פרי שאינו כברכת הפרי (ח"א כז), מכתבים לגדולי ישראל, בניהם רא"ז מלצר, בנוגע לתקנות חדשות לציבור כמו קביעת יום מיוחד לתענית לאחר השואה (ח"א מכתבים צו-צז), מכתבי הדרכה למנהלי מוסדות כיצד עליהם להתייחס לתלמידים (כשבין הדברים כתב החזו"א "מן הראוי לבכר קבלת הבאים מעדות המזרח, מפני שאין להם מצילים ביותר ביחס להאירופיים" - נקודת מבט של גדול בישראל בנוגע לסוגייה שעלתה לאחרונה לכותרות. ח"א סח), מכתב ב'מתק הקיצוניות' בו החזו"א מאריך בחשיבותה של הקיצוניות בעיקרי הדת (ח"ג סא), וכמובן המכתבים הנודעים בנוגע ללימוד המהרש"א (ח"א א) והמכתב הידוע אותו שלח החזו"א לבחור ישיבה במטרה לחזק אצלו את אהבת התורה ובו כתב את המשפט שלימים יהפוך אף לשיר "ואמנם האיש הזוכה לידיעת התורה...הוא הולך בין אנשים ונדמה ...כבן אדם, אבל באמת הוא מלאך" (ח"א יג). כשכל המכתבים ספוגים כולם באהבתו העצומה של מרן החזו"א לאלוקי ישראל, לתורת ישראל ולעם ישראל.
אך לצד שלל המכתבים תפס את מבטי מכתב אחד אותו כתב החזו"א בנוגע לפעילות שנעשתה לצורך שחרור שבויים. מכיון שהעורכים של הקובץ בחרו פעמים רבות שלא לפרט את הרקע למכתב או את שם הנמען "מפני טעמים מובנים ואהבת הצניעות", לא ניתן לדעת בדיוק עבור מי המכתב ובאיזה פדיון שבויים הוא עוסק, אך מקריאתו עולה שככל הנראה מדובר בפעולות שנעשו לאחר השואה לצורך שחרורם של רבים מישראל שנותרו בגולה ברשותם של גויים, פרטיים או מוסדות, ורבים ניסו לפעול עבורם בכדי שניתן יהיה להיבאם ארצה. מכיון שלמכתב שייכות לנושא גדול העומד על הפרק, מקומו של הציבור החרדי ביחס למלחמה הנוכחית בכלל ושחרור החטופים בפרט, ראיתי לנכון להביא את המכתב לפניכם ככתבו וכלשונו (ח"ג סב):
"ע"ד האמצעים להצלה, יש מקום לעיון, והשקידה על אתר להבריחם ולהוציאם משוביהם, הצליחה ביותר מהשתדלות רחוקות. ובהיות שכוחותינו מצומצמות ואם מוציאים אותם במקום אחד, נחשכות במקום אחר, צריך לדון בקפידה יתירה על המטרה הרצוי'.
כמו בקנין הכסף והרכוש, אין ההשתדלות רק פרעון חוב, וחלילה לחשוב כוחי ועוצם וגו', כן השתדלות הצלת נפש רק מצוה, אבל צריך לזכור שאין בכחנו לעשות מאומה, רק במעשינו אנו מעוררים שערי רחמים שמעשה ידינו יכוננו את המבוקש, ומי שמתפלל ומרבה בתחנונים על ההצלה הוא פועל יותר מהמשתדל.
אך הדבר צריך שיקול דבמקום דההצלה פשוטה במעשה, הרי הוא עובר על לא תעמוד על דם ריעך, ומי שרואה אדם טובע בנהר ויכול להצילו ואינו מציל, ועומד להתפלל שינצל, ה"ז שופך דמים. אבל אם אין בידו להציל, ואינו מתפלל על הצלתו, ה"ז מונע מלהציל אף שיעשה השתדלות להצלה, - לא מפני שמקוה להציל, רק רדוף אחרי רחמי לב. וכבר אמרו חז"ל (מגילה טז ב') גדולה תלמוד תורה יותר מהצלת נפשות, ואלמלא דוד עוסק בתורה אין יואב על הצבא.
וכשם שאברי האדם מתחלקין לפעולותיהן, עין רואה ואוזן שומעת וידיים עסקניות, כן העם כולו הוא כגוף אחד ואישים נפרדים בו, וכל איש צריך למלא תעודתו. ואם היו בני תורה עמלים בתורה לאמתתה, היו מצילים ילדים הרבה ואנשים רבים מהרהורי עבירה וכפירה וכיו"ב בשפע קדשם, בהשתפך רוח טהרה בעולם. ובסביבות בעל תורה אמתי, הדבר ניכר לעינינו השפעה מרובה על אנשים הרבה, מה שכל השתדלות מעשית לא תשיגנה. וכמו כן, יש רשמים על הרחוקים שאין עין הרואה מרגשת בם לדקותם".
העולה מדברי מרן החזו"א, שמי שאין ביכולותו להושיע את השבויי, בין אם אין דרך לעשות זאת בקלות יחסית ובין אם אותו אדם עצמו לא מוכשר לכך, על האדם לעסוק בתורה ו'למלא תעודתו' כשהוא עוסק בתורה לאמתתה ולהרבות בתפילה. עד כדי כך שמרן כתב "ומי שמתפלל ומרבה בתחנונים על ההצלה הוא פועל יותר מהמשתדל".
לכן, מכיון שאין בידנו לעשות הרבה ממקומנו עבור שחרור החטופים, מוטלת עלינו החובה לעסוק בתורה ביתר שאת ולהרבות בפילה ותחנונים, ויתן ה' שיקויים בנו הכתוב "וּפְדוּיֵי יְהוָה יְשׁוּבוּן וּבָאוּ צִיּוֹן בְּרִנָּה וְשִׂמְחַת עוֹלָם עַל רֹאשָׁם שָׂשׂוֹן וְשִׂמְחָה יַשִּׂיגוּן נָסוּ יָגוֹן וַאֲנָחָה" אמן.
0 תגובות