אנו נמצאים בזמנים נעלים של חודש אלול, שכתבו בספרי החסידות שהם בבחינת ‘המלך בשדה’ וכל אחד יכול להתקרב עד אליו ממש. תקופה זו היא עת הכנה לקראת הימים הנוראים, שבה מתעצמות תחושות של קרבה יחד עם יראת הדין.
הקדמונים מצאו רמז לאותה קירבה מיוחדת בפסוק "אני לדודי ודודי לי" (שה"ש ו), אשר ראשי התיבות שלו יוצרים את השם 'אלול'.
פסוק זה מעורר לשוב ולהתחזק בתשובה ולהתקרבות של כנסת ישראל לדודה הקב"ה לצד הושטת ידו של הקב"ה לקבלתה ולהתקרב אליה.
עוד רמזו שכל אחת מארבע התיבות בפסוק זה מסתיימת באות יו"ד, וארבע פעמים יו"ד מצטרפות למספר ארבעים, המרמז על ארבעים הימים המיועדים לתשובה, מראש חודש אלול ועד יום הכיפורים.
עוד כתבו בספרים שהשם 'אלול' נרמז גם בראשי התיבות "ומל ה' את לבבך ואת לבב זרעך", המלמד על הסיוע השמימי הניתן לאדם בחודש זה לצורך עשיית תשובה.
באופן נוסף נאמר, שמשמעות השורש 'אלול' בתרגום היא התבוננות, חיפוש וחיטוט, כפי שנאמר "ויתורו את הארץ" ומתורגם "ויאללון ית ארעא". עניינו של חודש אלול הוא אפוא התבוננות הלב בכל מעשי השנה, לחפור ולעקור כל דבר פשע מן הלב ולשוב אל ה'.
בחודש אלול, בנוסף לתשובה ותפילה, מרבים גם בנתינת צדקה. רמז לכך נמצא בראשי התיבות 'אלול' בפסוק "ומשלוח מנות איש לרעהו ומתנות לאביונים". הצדקה, יחד עם התשובה והתפילה, נחשבת למעבירה את רוע הגזירה.
בתקופה זו, היהודי חווה מצב ייחודי שבו הוא "מחובק" בזרועותיו של הקב"ה, ובאותה עת הוא ניצב למשפט לפניו. תחושות הקרבה והפחד אופפות אותו יחדיו, ולכן כל הנהגתו בחודש זה שונה לחלוטין מהנהגתו בשאר ימות השנה.
אך בנוסף להתקרבות יש בכך גם סנגוריה של ממש לקראת יום הדין, כך שהימצאותו בתוך 'חיבוק' הקדושה גורמת לכך שהנהגת הקב"ה עמו נעשית על פי דינים שונים לחלוטין. יהודי המתקרב לבוראו ומסתופף בצלו כמו שכתוב "יושב בסתר עליון בצל ש-די יתלונן", ויש לו אפשרות להינצל, בבחינת "ממך אליך אברח".
0 תגובות