במהלך הדורות האחרונים התחולל פולמוס תורני נרחב הנוגע לאופן ניקוד המילה "הגשם" בנוסח תפילת 'שמונה עשרה' בברכת 'מחיה המתים': האם יש לומר "מוריד הַגָּשֶׁם" (בקמץ), כפי שהיה מקובל ברוב הסידורים הנדפסים וכך היו רגילים רוב המתפללים, או "מוריד הַגֶּשֶׁם" (בסגול).
כתוצאה מהפולמוס, שכלל חיבורים, קונטרסים ואגרות מגדולי ישראל בארץ ובחו"ל, שונה הניקוד ברוב הסידורים המודפסים, וכיום נדפס לרוב "מוריד הַגֶּשֶׁם" (בסגול).
הבסיס לטענה שיש לנקד בקמץ נשען על כלל בדקדוק העברי המופיע כבר בגמרא (נדרים לז ע"ב)
הכלל גורס כי שם עצם הנכתב בפסוקי התורה לפני אתנחתא או סוף פסוק, מנוקד בקמץ ולא בסגול. הר"ן והתוספות מפרשים זאת בהקשר של המילים "ארץ", "שמים" ו"מצרים".
דוגמה בולטת מופיעה בפרשת בהעלותך (במדבר יא, ח): "והיה טעמו כטעם לשד הַשָּׁמֶן". האות ש' בתיבת הַשָּׁמֶן מנוקדת בקמץ (ולא בסגול), ורש"י מסביר כי ניקוד זה נובע מכך שזו סוף פסוק. כלומר, לפני סיום המשפט, או אפילו הפסק במשפט, מנקדים את שם העצם בקמץ במקום בסגול.
כלל זה מופיע במקומות נוספים, כגון בפסוקים בספר מלכים (א, יח, מא): "כי קול המון הַגָּשֶׁם", ושם (פסוק מד): "ולא יעצרכה הַגָּשֶׁם" – בשני מקרים אלו הגימ"ל מנוקדת בקמץ כיוון שהתיבה היא בסוף פסוק.
על פי הכלל הזה, גם בנוסח ברכות השחר אומרים: "שלא עשני עָבָד" (בקמץ), ולא "עֶבֶד" (בסגול), כיוון שבסוף משפט מנקדים בקמץ.
חכמינו תיקנו לומר ב'שמונה עשרה' בחורף "משיב הרוח ומוריד הגשם", כיוון שהגשם מביא חיים לעולם, ומיקומה של אמירה זו הוא בברכת 'מחיה המתים'.
דעת המצדדים בניקוד קמץ (הַגָּשֶׁם): יש הסוברים שכיון שיש הפסק לאחר התיבה "הגשם" ("מוריד הגשם", ואחריו מתחילים משפט חדש: "מכלכל חיים בחסד" וכו'), הרי שהיא נחשבת כסוף משפט או הפסק, ויש לנקדה בקמץ לפי הכלל של סוף פסוק, כפי שנכתב בסידור "ויעתר יצחק". אף שיש מקומות סמוכים, אם יש הפסק, ולו קטן, אומרים בקמץ.
דעת המצדדים בניקוד סגול (הַגֶּשֶׁם): הַגֶּשֶׁם בסגול הוא מנהג הספרדים והתימנים, וכך מופיע גם בכל סידורי אשכנז העתיקים. הניקוד בסגול הוא הניקוד הרגיל של המילה "גשם" כשאינה מופיעה לפני הפסק. ישנה מחלוקת מקבילה גם לגבי המילה "הטל" – האם לומר הטַּל בפתח, או הטָּל בקמץ.
הגאון רבי ישראל יעקב פישר נשאל אודות המחלוקת (כפי שתועד בספרו "אבן ישראל", חלק ח סימן ט) והסכים עם האמור בקונטרס "משיב הרוח" שיש להמשיך ולומר הַגָּשֶׁם (בקמץ). הוא אף ציין כי לא נתן הסכמה לקונטרס שניסה לשנות זאת.
הרב פישר הוכיח כי כבר בסידור קדמון "יד כל בו", שנדפס לפני סאטנוב, נדפס הַגָּשֶׁם בקמץ. אף על פי שמציין הרב פישר את ספרו של סאטאנוב שהייתה לו הסכמה מבעל ה'פרי מגדים' ועשרה מגדולי הדור, הוא פוסק: "יש לומר בקמץ, וכל המשנה ידו על התחתונה".
למרות הכרעות אלו, חשוב לציין שכיום, כאמור, מרבית הסידורים הנדפסים שינו את הנוסח ל"מוריד הַגֶּשֶׁם" (בסגול).
מקורות - הרב י. ויכלדר, משנ"ב דרשו
0 תגובות