רבי יהונתן אייבשיץ היה מגדולי פוסקי ההלכה ביהדות אשכנז, רב, מקובל, ראש ישיבה ודרשן. כבר בילדותו התפרסם כ"עילוי מפינצ'וב". במהלך חייו כיהן כרבן של קהילות חשובות, בהן פראג, מץ, ובראשן קהילות אה"ו (אלטונה, המבורג וואנדסבק).
הוא עמד בראש ישיבות והקדיש זמן רב להעלאת חידושיו על הכתב, המתאפיינים בפלפול מחוכם. ספריו המפורסמים הם "כרתי ופלתי" ו"אורים ותומים". לצד עיסוקו בנגלה, עסק גם בתורת הנסתר וכתב קמעות, דבר שעורר נגדו את פולמוס השבתאות הידוע עם רבי יעקב עמדין. אף על פי כן, הוא זכה לגיבוי מרוב רבני דורו, ועם השנים התקבעה הסכמה לגבי כשרותו.
רבי יהונתן היה ידוע גם בידיעותיו בחכמות חיצוניות ובכישרונו לנהל ויכוחים חדים עם מלכים ואנשי כמורה, ולהציג תשובות פיקחיות. בזכות קשריו הצליח להביא להדפסת התלמוד בפראג ולבטל גזירות כנגד יהודים. הוא נחשב לפוסק מחמיר.
רבי יהונתן אייבשיץ זצ"ל – עובדות והנהגות
אחת האנקדוטות המפורסמות שמדגימות את חוכמתו ותבונתו של רבי יהונתן אייבשיץ קשורה לוויכוח עם המלך שבתחומו התגורר. המלך שאל אותו כיצד ייתכן שהמשיח, שלפי כתבי הקודש יבוא בדמות עני הרוכב על חמור, יוכל למלוך על ממלכות רבות ולשלוט על עמים. רבי יהונתן השיב שזו שאלה קשה, וביקש חודשיים כדי להשיב עליה תשובה הולמת. עם זאת, כדי שתהיה תשובה זו חזקה במיוחד, ביקש רבי יהונתן מהמלך לצוות לכל השרים, יחד עמו, לחזור בעוד חודשיים כשכל אחד מהם מביא תרנגול נאה ומשובח.
לאחר חודשיים, הגיעו השרים כולם עם תרנגולים שמנים ובריאים, עבי בשר ומדושני עונג, תוצאה של טיפוח מסור במשך חודשיים ימים. לעומתם, רבי יהונתן הופיע עם בעל חי כחוש וחלש למראה, שבקושי הזכיר תרנגול. המלך תהה לפשר הדבר, ורבי יהונתן ביקש להכניס את כל התרנגולים לחדר גדול. תרנגולו של רבי יהונתן, כשראה את שכניו הגדולים והחזקים, הצטנף בפינת החדר והביט בהם בחשש.
ברגע שניתן האות, הושלך חופן גרגירים למרכז החדר, ומיד החלו התרנגולים העבים להילחם זה בזה באכזריות – במקורם, בכרבולתם, בכנפיהם ובציפורניהם – על כל גרגר וגרגר. בתוך כמחצית השעה בלבד, היו פזורים ברחבי החצר עשרות תרנגולים, חלקם לאחר מיתה, חלקם בשעת מיתה, וחלקם סמוך אליה.
רק אז, כשהשטח היה פנוי והסכנה חלפה, חש תרנגולו הכחוש והחלש של רבי יהונתן בטוח דיו. הוא יצא מפינתו, דילג בזהירות מעל התרנגולים שהפחידו אותו דקות קודם, וניגש בשלווה אל ערימת הגרגירים הנותרת במרכז החדר, שאותה יכול היה לאכול בשקט.
רבי יהונתן פנה אל המלך ואל השרים ואמר: "ראיתם, כדי לנצח בקרב אין צורך בכוחות או בכישרונות מיוחדים. כאשר ה' רוצה, הוא יכול לסכסך בין האומות ולגרום להן להילחם זו בזו, עד שיפנו את מקומן לעם ישראל".
רבי יהונתן אייבשיץ נפטר בכ"א באלול ה'תקכ"ד, והובא למנוחות בבית הקברות היהודי באלטונה שבגרמניה.
0 תגובות