חיים באיז"י
חינוך או אילוף? הפודקאסט שיעשה לכם סדר בראש
בפעם הבאה שאתם תופסים את עצמכם רוכנים אל הילד בבית הכנסת ולוחשים לו מבין השיניים "פתח כבר את הסידור", קחו בחשבון שאתם בכלל לא מחנכים אותו. אז איך ומתי מחנכים?
בסדרה החדשה "מדברים על חינוך" עם הרב משה רבי, החלטנו להיכנס לעומקם של מושגי היסוד של הבית היהודי, והחלטנו לפתוח בחינוך. ובכן, מהו חינוך בכלל?
>> למגזין המלא - לחצו כאן
כדי לענות על זה, כדאי לחזור למקורות. רש"י מסביר שהמילה "חינוך" משמעותה התחלה או הרגל, ממש כמו "חנוכת המזבח". וכמו כל התחלה – למשל, למידת נגינה על פסנתר או אורגן – הצעדים הראשונים תמיד יהיו קשים, חורקים ומלאי זיופים. התובנה הזו לבדה יכולה לשחרר הרבה לחץ בבית. הילד שלכם הוא לא מוצר מוגמר, הוא רק בנקודת ההתחלה, וזה טבעי לגמרי שיהיו לו עליות, ירידות ונפילות.
אבל ההבחנה המרתקת באמת שעולה בשיחה, היא ההבדל התהומי שבין "חינוך" לבין מה שרובנו עושים ביומיום – "הפעלה" (כפי שמגדיר זאת היטב הרב יעקבזון). כשאנחנו מבטיחים לילד פרס אם יתפלל, או מאיימים בעונש אם לא יסדר את החדר, אנחנו לא באמת מחנכים. אנחנו פשוט גורמים לו לעשות את מה שאנחנו רוצים באותו רגע נתון. הפעלה כזו עובדת אולי בטווח הקצר, אבל היא גם שוחקת את האגו של הילד, והכי גרוע – היא מחזיקה מעמד רק כל עוד אנחנו בסביבה. חינוך אמיתי, לעומת זאת, הוא ליצוק תוכן ומשמעות אל תוך המעשה, בדרך כלל בזמן רגוע ולא מתוך נקודת חיכוך. המטרה היא להביא אותו למצב שבו הוא יבחר לעשות את הדבר הנכון גם בגיל 20, כשהוא כבר יכול להתנער מהסמכות שלנו.
אנחנו לא חייבים לנהל כל שנייה בחיי הילדים, ודאי שלא לתפקד כמו מנהל קפדן שמחכה מחוץ לכיתה כדי לתפוס תלמידים על חם. מספיק שנזכור שזהו מסע ארוך שדורש סבלנות, ניתן להם להתבשל עם הטעויות של עצמם במקום להטיח בהם ביקורת שרק נועלת אותם, ובעיקר – נסמוך עליהם. הם הרי מכירים אותנו הכי טוב בעולם, ויודעים בדיוק איזו אמת אנחנו מעריכים באמת.
ככה באמת נראה חינוך.
0 תגובות