הבעיות עם י' החלו כבר במכינה. "הוא לא מקשיב", טען הרב'ה, "הוא משתולל ומציק לילדים בהפסקה", התלונן ה'עוזר' . בכיתות הגבוהות יותר המצב רק החמיר, ואלמלא "זכות אבות" בצורת משפחה מיוחסת ואבא תלמיד חכם, מזמן כבר היה נזרק מן החיידר. הוריו כבר הבינו כי "גדול הדור", כנראה, כבר לא יצא ממנו ולישיבה הקטנה כבר שלחו אותו למסגרת פחות שאפתנית ונוצצת. אלא שגם זה לא עזר, ואולי כבר היה מאוחר מידי. כך או כך, כשהגיע י' לגיל שבע עשרה עמדה משפחתו מול המציאות העגומה. בין בנים וחתנים, כולם חכמים, נבונים ויודעים היטב את התורה, ישנו גם אחד שלא קורא ולא שונה. במדרון חלק אפשר לגלוש למטה בן רגע, ואכן, תוך זמן קצר הפסיק י' להקפיד על שמירת מצוות לחלוטין: שבת, תפילין, בילויים ליליים במקומות מפוקפקים...
הוריו של י' ניסו הכל, בטובות וברעות, באיומים ובהבטחות, בתפילות ובסגולות אך ככל שחלף הזמן נדמה היה שהילד הולך ומתרחק. באחד הימים ניגשה אימו אל הרה"ג ר' יעקב מרדכי גרינוולד ותינתה לפניו את צערה. "כל בנינו הולכים ברוך ה' בדרך ה', בעלי תלמיד חכם ידוע ומפורסם, אנחנו כבר מיואשים, איננו יודעים מה עוד אפשר לעשות?" "מה את מרגישה כלפי הילד?" שאל אותה הרב. "אני אוהבת אותו, בודאי, הוא בן שלי", השיבה האם מיידית, אך אחר כך הוסיפה בהיסוס, "האמת היא, שישנם זמנים שהוא כל כך מכעיס שאני מרגישה גם שאני פשוט.. שונאת אותו.."
- "את יודעת", אמר לה הרב, "יש אמרה ידועה שמובאת בשם הבעש"ט: "הלוואי והייתי אוהב את הצדיק הגדול ביותר כפי שהקב"ה אוהב את הרשע הגדול ביותר.. נסי גם את לחשוב ולהתרכז באהבה של הקב"ה אותנו אפילו שלא תמיד אנחנו כל כך בסדר..."
אימו של י' יצאה מהורהרת מבית הרב. בדרכה הביתה עברה דרך הסופר השכונתי וקנתה כמה מצרכים. כשהגיעה הביתה הוציאה מהארון כלים יפים, פינתה את השולחן וערכה לבנה "מיני בר" של ארוחת בוקר שלא הייתה מביישת מלון בעל חמישה כוכבים.. י', שהתעורר כהרגלו לאחר בילויי הלילה רק בשעות הצהריים, נדהם לגלות את השולחן הערוך. "בוקר טוב, איך ישנת?" שאלה אותו אימו ולא הוסיפה דבר. גם י' לא אמר מילה, ורק הסתכל עליה כמי שיצאה מדעתה.. היא התמידה בארוחות הבוקר המפוארות עוד זמן ארוך, בהמשך התחילה גם לגהץ לבנה המפונק את חולצותיו הצבעוניות ולחפש כל דרך לדאוג ולהראות לו את אהבתה.
מספר שנים לאחר מכן קיבל הרב גרינוולד שיחת טלפון מהאם. "אתה הצלחת את נפשי, ואת נפש בני". היא סיפרה לו על ארוחות הבוקר ועל כך, שבמשך הזמן החל הבן אט אט להתקרב חזרה אל היהדות. הוא התחתן והקים בית שומר תורה ומצוות. ללמוד הוא לא לומד, מעולם לא היה שקוע בלימוד, אך ה' בירך אותו בפרנסה טובה והוא נדיב גדול, מחלק בשפע לנצרכים ואף מסייע לאנשים בעצות טובות. "הקב"ה בירך אותי במשפחה טובה ובילדים טובים, ברוך ה'" סיימה האם, "אך הבן הזה הוא המסור והטוב מכולם..."
יצחק אוהב את עשיו, וכתוב במדרש שה"ש פ"ח: "עזה כמוות אהבה שאהב יצחק את עשיו" . והלא יצחק, לא תמים ולא טיפש ח"ו היה, ועוד, שהרי כתוב מפורש: "משנאיך ה' אשנא" ועשיו ודאי נמנה על כת שונאי ה'? אלא, אמרו במדרש הגדול שהיה אוהבו בפניו בלבד כדי לקרבו ולמושכו וכמו שעוד נאמר: לעולם תהייה שמאל דוחה וימין מקרבת.
ואנו, שברוך ה', לא מגדלים "עשיוים" בבתינו, שהרי כולנו זרע קדושים, אברהם יצחק ויעקב, נשכיל ללכת בדרכיו של יצחק אבינו, שמעשיו- סימן הם לנו, לקרב ולקרב, ובסיעתא דשמייא, לראות ברכה בעמלנו- אלו הבנים. שבת שלום