היה זה בדיוק לפני שנה, ממש אחרי פסח. פגשתי יהודי יקר, וכך סיפר לי. התחתנתי לפני מספר שנים, נולדה לנו גם תינוקת קטנה וחמודה.
אשתי בהתחלה הייתה אישה שהלכה בצניעות, שמרה על כל ההלכות שאישה צריכה לשמור, אבל מספר חודשים אחרי החתונה משהו השתנה אצל אשתי. היא התחילה ללכת קצת פחות צנוע, יוצאת ומבלה עם חברות לא הכי טובות.
>> למגזין המלא - לחצו כאן
אני באופן אישי עברתי בילדותי לא מעט קשיים, ואמרתי לעצמי: אני לא הולך לוותר לאשתי בכזו קלות. היא אשתי, אני אוהב אותה, ואני הולך איתה בכל מצב ובכל מקום. גם בעצת הרב שלי כך אמר לי, שאני צודק בדרכי, שעלי להמשיך לאהוב את אשתי, לכבד אותה, לא להעיר לה על כלום. כל מה שקשור לדברים בינה ובין המקום.
אהבה ללא תנאים היא לא חולשה. אהבה ללא תנאים היא כוח. כי קל לאהוב כשנוח, אבל לאהוב כשקשה - זו גדלות אמיתית.
זה לא היה קל, אבל נזכרתי שאם אוהבים אדם באמת ואוהבים בלי תנאים, אז בסוף היא תחזור למה שהיא הייתה. כי כשאדם רואה שאוהבים אותו באמת, ליבו נפתח, ואז הוא יכול פתאום גם להכיל את הרגשות של השני, גם אם זה קשה לו ולהשתנות.
יש אנשים שמנסים להוכיח אמת. אבל לפעמים אדם לא צריך הוכחות. הוא צריך להרגיש שמישהו אוהב אותו באמת.
אני בחיים לא קיבלתי אהבה אמיתית, אבל היה לי משגיח שנתן לי יחס והקשבה ואהבה ללא תנאים, והרגשתי שזה הציל את חיי. אשתי, לצערי, גם עברה הורים שלא נתנו לה אהבה וחום. הם היו הורים קשים מאוד, צעקות ומריבות היו מנת חלקה כל היום.
ילד שלא קיבל אהבה יגדל ויחפש אותה בכל מקום. ולפעמים גם יברח ממנה כשהיא מגיעה.
כך עבר עוד יום ועוד יום, עוד חודש, וזה נראה שהמצב נהיה יותר גרוע. אבל יש לציין שאשתי גם היא התייחסה אליי בכבוד בכל אותו זמן. את ההלכות הבסיסיות שמרנו, אבל כל השאר היה רחוק ממנה.
אבל אני המשכתי לאהוב אותה, לכבד אותה, לקנות לה פרחים ומתנות, ולהגיד לה שוב ושוב: את יכולה ללכת איך שאת רוצה, אני אוהב אותך, מעריץ אותך, ולעולם לא אעזוב אותך.
שנים של הערות לא פתחו את הלב שלה. אבל רגע אחד של אהבה שבר את הכול.
לא תמיד צריך לתקן אנשים, לפעמים צריך רק לאהוב אותם והם כבר יתקנו את עצמם.
לאט לאט שמתי לב שאשתי יותר מתרככת כלפיי, יותר ויותר רוצה בקרבתי.
היה זה ליל הסדר. לצערי היא אפילו לא לבשה כיסוי ראש, אבל אני שתקתי, רק הייתי עם מאור פנים.
כשהגענו בהגדה למילים "כאן הבן שואל", ומובא בספרים שכאן אדם יכול לבקש כל דבר מבוראו, אז פשוט קרסתי. אני אדם מאוד חזק נפשית, אשתי לא ראתה אותי אף פעם בוכה, ואני התחלתי לבכות בכי שלא בכיתי כל חיי.
יש אנשים שקוראים את ההגדה. ויש אנשים שצועקים אותה מתוך הלב.
ביקשתי מהשם: אנא, תן לאשתי אמונה תמימה וזכה, תן לי אמונה פשוטה וזכה, תרחם עליי, זה ניסיון לא קל. בכיתי ובכיתי.
אשתי יצאה שנייה מהחדר וחזרה עם כיסוי ראש. היא התיישבה לידי. היא שאלה למה אני בוכה. אמרתי לה: אני אוהב אותך, ואני באמת לא אעזוב אותך אף פעם, אבל ביקשתי מהשם שייתן לך אמונה פשוטה. את לא אשמה שההורים שלך כפו עלייך את הדת בצורה קשה, ועוד כל הצעקות שספגת. ואני ממשיך לבכות, אבל אני איתך, אשתי היקרה, איתך לנצח.
והנה שמתי לב שתוך כדי הבכי שלי גם היא התחילה לבכות, בכי קורע ומטלטל. היא לא אמרה כלום. רק אחרי חצי שעה של בכי אמרה: פעם ראשונה הרגשתי אהבה אמיתית. מה שבחיים שלי לא הרגשתי, לא מהוריי, לא מהמורות. פעם ראשונה זכיתי בבעל שאוהב אותי ללא תנאים, אוהב אותי ככה, גם כשאני עושה דברים נגד מה שהוא מאמין.
מה אני אגיד לך, מרדכי, זה היה ליל הסדר שבחיים לא אשכח. ומאותו ליל הסדר משהו התחיל להשתנות אצל אשתי, לאט לאט. אני המשכתי כרגיל, אוהב ללא תנאים.
ואז לאחר תקופה ארוכה אשתי ישבה איתי בסלון וסיפרה לי את חייה. הוריי היו כל כך נוקשים, קשים, פוגעים. וגם מבחינה דתית הייתי מקבלת הערות על כל דבר שקשור לצניעות, מהורי, החצאית, השיער, ומה לא. זה הגיע למצב שמאסתי בחיי תורה, בחיי המצוות.
התארסתי איתך, התחתנו, והנה פגשתי בעל מבין, חומל, אוהב. אבל אז קרה לי משבר. הגעתי להוריי באחד השבתות, ואבי העיר לי לפני כולם על החצאית שהייתה כשרה למהדרין, שהחצאית לא מספיק ארוכה. באותו רגע כל הלחץ שלחצו אותי ההורים שלי התפוצץ, והתחלתי לאט לאט לפרוק עול.
לקחתי סיכון שאולי תעזוב אותי ותתגרש ממני, אבל הייתי בתוך מצב רגשי שכבר לא היה אכפת לי להתגרש. והנה ראיתי שיש אנשים אחרת. כל מה שעשיתי, התנהגת אליי באהבה, לא הערת לי מילה. אולי חיכיתי שתגיד לי משהו, חיכיתי שמישהו יגיד לי הערה ואני אוציא את כל התסכול שלי של כל השנים עליו, אבל אצלך זה לא קרה.
רק אמרת לי שוב שאתה אוהב אותי איך שאני לבושה, ואת אשתי, ואני איתך תמיד. דווקא שם נפשי התחילה להתרפאות. התחלתי לתת בך אמון, דבר שלא היה לי לפני. לא סמכתי על איש בעולם. כי מי שמגדל אותנו, שהם צריכים לתת ביטחון לילד, לא נתנו, אז איך אחרי זה אפשר להאמין לאיש.
הרגשתי הרגשה של אהבה, שיש מישהו בעולם שאוהב באמת ככה איך שאני. ואז הגיע ליל הסדר, ואז נשברתי לגמרי, כשראיתי אותך בוכה ומתרסק לרסיסים, ורק ביקשת עליי.
אני מספר את הסיפור הזה, דבר ראשון, לדעת כוח של תפילה. דבר שני, מה זה כוחה של אהבה ללא תנאים. לקבל את השני זה לא קל, אבל זה יכול לרפא מה שאף מטפל לא יכול לעשות לעולם.
פסח הוא חג החירות. אבל החירות האמיתית מתחילה כשהלב משתחרר מהפחד מהפחד שלא יקבלו אותי, מהפחד שלא יאהבו אותי.
ולפעמים תפילה אחת שוברת חומות. אבל אהבה אמיתית בונה לב מחדש.
ואל תשכחו לעולם כל מה שאדם צריך כדי לחזור הביתה, זה מישהו אחד שלא מוותר עליו.
>> למגזין המלא - לחצו כאן
שבת שלום ופסח כשר ושמח לכל העולם כולו, שנזכה לאמונה פשוטה ולאהבה ללא תנאים ואולי כך נזכה לרפא את עצמינו ואת כל העולם.
לתגובות: machon.rot@gmail.com
0 תגובות