היה זה לפני מספר חודשים, עוד לפני שהתחילה המלחמה האחרונה. הגיע אלי יהודי יקר, וכך סיפר לי. אני נשוי, יש לי ארבעה ילדים מתוקים. עם אשתי אין מריבות, אין ויכוחים. אני כיבדתי, עזרתי לה בקניות, בכל עניין שצריך לבית עשיתי.
לפני שבועיים התעוררתי באמצע הלילה, ואני רואה שאשתי לא במיטה שלידי. שמעתי רחש מהסלון. הלכתי בשקט לסלון, והנה אני רואה שאשתי בוכה בכי תמרורים. ממש נבהלתי. פעם ראשונה שראיתי את אשתי כך בוכה, ועוד כזה בכי חסר מעצורים.
>> למגזין המלא - לחצו כאן
לפעמים שנים הכול נראה שקט ורגוע. אין מריבות, אין צעקות. אבל מתחת לפני השטח מצטבר כאב. וכשהוא יוצא, הוא יוצא בבכי שלא עוצר.
ניגשתי לאשתי ושאלתי אותה מה קרה. עשיתי משהו לא טוב. פגעתי בך. יש משהו אחר שמפריע לך. והיא שתקה, רק המשיכה לבכות. ישבתי לידה, לא היה לי עוד מה להגיד, רק ישבתי איתה.
לאחר מספר דקות שהיא לא הפסיקה לבכות, פניתי אליה שוב. אשתי, יש משהו שמפריע לך. אני אשתדל לעשות הכל כדי לעזור ולשפר את עצמי.
היא עצרה לרגע את הבכי, ואז היא התפרצה יותר חזק ואמרה לי בשקט. אתה יודע שבמשך עשר שנות הנישואין שלנו אפילו לא אמרת לי פעם אחת אני אוהב אותך, או מילים רכות אלי. אתה בעל טוב, מתחשב ועוזר, אבל אני לא רק צריכה בעל טכני. אני צריכה גם רגש, מילים חמות, שהגבר שלי יגיד לי שהוא אוהב אותי, חושב עלי, וכדו'.
יש אהבה שעושים. ויש אהבה שמרגישים. ויש אנשים שנותנים אהבה דרך מעשים, אבל מי שמולם צריך דווקא מילים וחום.
את האמת שהייתי בשוק ממה שאשתי אמרה. אבל אני איש חכם, ברוך השם, וקלטתי. וואלה, היא צודקת. אני עוזר בקניות, שוטף, שומר על הילדים, אבל אהבה במילים, אף מילה לא יוצאת מפי.
לפעמים אדם נותן את כל כולו, אבל הצד השני מרגיש ריק. לא כי אין נתינה, אלא כי הנתינה לא מגיעה בשפה שהוא צריך.
את צודקת, עניתי. סליחה על ההתנהגות שלי. אבל הייתי רוצה לספר משהו על העבר שלא סיפרתי אף פעם.
היו לי הורים טובים. שוב, לא היו מריבות, לא היו כעסים, אבל רגש וקשר לא היה אף פעם. אבא אף פעם לא שיבח את אמא לפני כולם. לא שמעתי שהוא אומר לה אני אוהב אותך. הוא היה אטום רגשית בכל מה שקשור לרגש של קשר ושל אהבה.
המעניין הוא שגם אמי הייתה אמא טובה בשבילי, אבל לא זכור לי פעם אחת שחיבקה אותי, שאמרה לי בני היקר אני אוהבת אותך, חושבת עליך, אתה בליבי, אני מתפללת עליך. היא רק דאגה שיהיה לי בגדים מגוהצים לישיבה, אוכל. בקיצור, שוב, כל מה שקשור לטכני, היא הייתה אמא מושלמת. אבל רגש, אפס.
יש אנשים שלא קרים, לא אטומים ולא אדישים. הם פשוט לא יודעים איך מבטאים אהבה. יש אנשים שמרגישים אהבה בלב, אבל אין להם מילים להוציא אותה. כי אף פעם לא לימדו אותם את השפה הזו. וכשאין שפה, גם אם יש רגש, הוא נשאר כלוא בפנים.
גדלתי אצל שני הורים שכל אחד מהם לא מכיר את שפת הרגש, שפת המילים הטובות, שפה של אהבה. אני מצטער אשתי שכך עשיתי.
ואז התחלתי אני לבכות. את חושבת שאני אפילו עד היום יש חלומות בלילה שאמא שלי אומרת בני יקירי אני אוהבת אותך, והיא מחבקת אותי חיבוק של אמא. תביני אותי, זה לא באשמתי. כך נולדתי. אלו היו הורי. זה לא בכוונה עשיתי לך.
לפעמים הילד הקטן שבתוכנו לא נרדם אף פעם. הוא גדל, מתחתן, נהיה אבא, אבל בפנים הוא עדיין מחכה שמישהו יגיד לו מילה אחת פשוטה אני אוהב אותך. וכשזה לא מגיע, הוא לא יודע גם לתת את זה הלאה.
אבל תנסה ללכת לטיפול. אתה לא מבין כמה פעמים אני מחכה רק לאיזה מילה של חום ואהבה שתגיד לי, אבל אני רואה שאתה לא שם בכלל.
יש אנשים שלא נותנים אהבה, לא כי הם לא רוצים, אלא כי זה מפחיד אותם להיחשף, להיפתח, להיות רכים.
הבטחתי לה ללכת לטיפול, והנה אני אצלך.
אדם שלא קיבל אהבה ורגש מהוריו, להגיד לו טכנית תדבר יפה לאשתך, זה אולי יעזור ליומיים, אבל זה לא יישאר. השינוי בנפשו, כי זה דבר שצריך טיפול.
אדם שלא קיבל אהבה וחום בימי ילדותו, זה חסך רציני. זה כמו אדם, לא עלינו, שאין לו רגל. אבל אפשר לתקן.
עשיתי איתו תהליך, וברוך השם הוא סיפר לי שאשתו אמרה לו בהתרגשות שמאז שהוא מדבר אליה יותר בצורה רכה, היא מרגישה יותר מאושרת ושמחה, והיא מרגישה אליו הרבה יותר קשר.
בזוגיות, יותר מכל מקום אחר, האדם צריך להרגיש נראה, אהוב, נבחר. ומילים הן הדרך הכי ישירה להגיע לשם.
אין מה לעשות. כל בני האדם בעולם רוצים שיגידו להם מחמאות, מילים טובות. זה חלק מהמערכת הנפשית שלנו שכך בנויה. וכל שכן המין הנשי, שהוא צריך את זה בכפל כפליים.
יש אנשים שקיבלו הכל בילדות, חוץ מאהבה. והחסר הזה הוא החסר הכי רועש שיש.
אתם יודעים מה למדתי מהסיפור הזה.
כמה חשוב שיהיו מילים טובות וחמות בין בני הזוג. שתיים, תמיד אפשר לתקן. שלוש, שאת זה אני רואה שוב ושוב, הבעיה העיקרית בשלום בית היא פחות טיפול זוגי אלא טיפול פרטני.
בדרך כלל כשמגיעים זוגות לטיפול, על פי רוב ממש יש בעיה רגשית אצל אחד מבני הזוג, או אצל שניהם יש בעיות. ועד שהם לא יפתרו באופן פרטני את הבעיות שלהם, שום טיפול זוגי לא יעזור. זה רק יחמיר את הבעיה, זה רק יחמיר את הבעיה.
כמו בסיפור שלנו. הגבר לא ידע מה זה אהבה ורגשות, ואצל אשתו היה חוסר גדול, כי גם אמא לא נתנה לה מילים של אהבה וחום. ואז הצורך בחום ואהבה התפוצץ בחיי הנישואין.
מה שלא קיבלת, אתה עלול להעביר הלאה, בלי לשים לב. עד שמישהו עוצר ואומר כאן זה נגמר.
אז היא צריכה לטפל על החוסר שהיא לא קיבלה אהבה מהוריה. כי אם היא לא תטפל בזה, גם אם בעלה יתחיל להראות לה רגשות, זה לא יספיק לה, כי מנעד הרגשות והחוסר שבו הוא עצום.
וגם הבעל עצמו, אם הוא לא ילמד איך לטפל בסכמה של חוסר אהבה ורגש, אז יהיה לו קשה מאוד לתת. כי הוא למד במשך עשרים ושתיים שנה איך לא מקבלים ואיך לא נותנים.
כמו שאדם צריך אוכל ונשימה, כך הוא צריך גם אהבה. לא רק לדעת שאוהבים אותו, אלא לשמוע את זה. "אפשר לתת בית, כסף, אוכל, יציבות. אבל אם אין מילים של רגש – האדם שמולך נשאר רעב".
אני מציע שפעם ביום, כאשר אתם רואים את הילדים שלכם, את האישה שלכם, תגידו להם עם חיוך גדול "אני מאוד אוהב אותך", ו"אתה חשוב לי מאוד", ו"אני תמיד אהיה לצידך".
ואולי גם אתה שקורא את המילים האלו עכשיו אומר לעצמך אני כן נותן, אני כן עושה, אני כן דואג. אבל האם אני גם אומר. האם אני גם נותן לב.
ורק תראו מה זה.
לאותו יהודי שהגיע אלי היה לו ברווחה כסף. הוא היה קונה לאשתו תכשיטים יוקרתיים ומה לא. אבל התכשיט, אם לא נוסף לו מעט רגש, אז המתנה חסרה.
>> למגזין המלא - לחצו כאן
אפשר לקנות מתנות יקרות, אבל הלב לא מחפש יוקרה, הוא מחפש חיבור. ומתנה בלי רגש היא עטיפה יפה בלי תוכן.
"כי בסוף, מה שאדם זוכר – זה לא מה שעשית בשבילו, אלא איך גרמת לו להרגיש".
לתגובות: machon.rot@gmail.com
0 תגובות