משבר מצרי הורמוז, שהתפרץ ב-28 בפברואר 2026, החל במפגן עוצמה צבאי אדיר כאשר ארצות הברית וישראל פתחו במתקפה אווירית נרחבת נגד יעדים צבאיים ואסטרטגיים באיראן. אולם, כדרכם של עימותים במילניום הנוכחי, העימות שהחל במישור הצבאי עם טילים, תקיפות על אתרי גרעין והסלמה ביטחונית חריפה, גלש במהירות מסחררת לזירה הכלכלית.
בתוך שעות ספורות מרגע התקיפה, הגיבה איראן בחסימה של המצרים, תקיפת מכליות והנחת מוקשים ימיים, מה שהוביל לשיבוש של כ-25% מסחר הנפט העולמי וליצירת משבר האנרגיה הגדול ביותר מאז שנות ה-70.
מאזן האימה המרכזי בעולם כבר איננו ביטחוני בלבד, אלא כלכלי וייתכן שהוא אף מכריע יותר. סיפור המצור על הורמוז הוא בראש ובראשונה סיפור על "מגבלות הכוח".
>> למגזין המלא - לחצו כאן
"דמיון הסוחרים" ופרסונת ה"ווינר"
הדימוי המרכזי שדונלד טראמפ טיפח לאורך עשורים הוא של "איש עסקים ממולח", סוגר עסקאות אולטימטיבי שביצועיו בעולם הנדל"ן הם ההוכחה המוחלטת ליכולותיו כמנהיג. אולם, ניתוח התנהלותו במישור המדיני משקפת תזה שונה: ייתכן שאין מדובר באסטרטגיה מדינית סדורה, אלא במה שמכונה "דמיון סוחרים" (Merchant Imaginary).
תפיסת עולם חברתית-אונטולוגית הרואה בניהול מדינה כשלוחה של "שלטון אישי" או כעסק משפחתי.
לפי גישה זו, הפרסונה של טראמפ אינה משקפת בהכרח כישורים עסקיים אובייקטיביים, אלא היא ביצוע מתוכנן היטב שנועד לייצר תחושת אותנטיות. הוא משתמש בטקטיקה של "היפרבולה אמתית" - זה אומר בעצם שיטת פעולה של הגזמה קיצונית ומכוונת שנועדה להפנט את הקהל ולטשטש עובדות, מתוך אמונה ש"האמת" היא מה שניתן למכור באותו רגע כדי לנצח בוויכוח.
שורשיה של ה"פוזה" הזו נעוצים ברקע שלו ב"קפיטליזם משפחתי". בניגוד למנהיגים שצמחו בתוך סביבות תאגידיות בירוקרטיות המטילות מגבלות ודורשות אחריותיות, טראמפ פעל רוב חייו בתוך עסק משפחתי מוגן, מה שאפשר לו לטפח תחושת זכאות ולהתעלם ממגבלות הכוח המציאותיות.
אנליסטים רבים מתארים אותו כ"גיימר" - מנהיג הממוקד אך ורק בהשגת ניצחונות על יריבים וחש חרדה קיומית מהאפשרות להיתפס כ"לוזר".
במובנים רבים, טראמפ פועל כ"איש אמונים" המרמה מתוך המערכת ולא נגדה, תוך שהוא מאמין לעיתים קרובות בבדיות של עצמו ורואה בהן "ביטויים אסתטיים" של יצירתיות. כדי לבסס את אמונו של הציבור בפוזה הזו, הוא משתמש ב"חשיפה עצמית" מניפולטיבית, המזמינה את תומכיו להאמין שהם זוכים להצצה בלעדית ל"אני האותנטי" שלו, בזמן שהוא רק מחזק את המיתוס של המנהיג הכריזמטי ש"יודע איך לנצח".
ואם למישהו היה עוד ספק ביכולותיו העסקיות בעולם המשא ומתן - ההתנהלות שלו במצרי הורמוז היא דוגמה מאלפת.
מצרי הרמוז - כשהמיתוס פוגש את המציאות
ההתנגשות הראשונה עם המציאות אירעה עוד לפני שנורתה הירייה הראשונה. למרות אזהרות מפורשות מצד המטות המשולבים והפנטגון כי תקיפה אמריקאית תוביל בהכרח לחסימת המצרים, טראמפ בחר להתעלם מהן בביטול. הוא ראה באזהרות המקצועיות הללו לא יותר מניסיונות של "המערכת" להכשיל את חזונו, והאמין בביטחון מוחלט שאיראן פשוט "תתקפל". ולא תזלוג לשדה הקרב הכלכלי.
עוד רבות יתואר ויסופר על שגיאות טראמפ במלחמה עם איראן, אז הנה כמה מהן - על יד אחת.
1.
כאמור, הקידוש של ה"אינסטינקט העסקי" על פני הערכות המודיעין הוביל לכך שארצות הברית נתפסה לחלוטין לא מוכנה; כוחות הצי הנדרשים לפתיחת המצרים החלו להגיע לזירה רק שבועות לאחר שהמשבר כבר שיתק את השוק העולמי.
אולם, האירוניה המרה ביותר בניהול של המשבר התגלתה בזירה הכלכלית. טראמפ, שמתגאה ביכולתו להכניע יריבים דרך הכיס, ביצע טעות אסטרטגית כפולה ומכופלת ביחס לאיראן ולנפט.
2.
בעוד שטראמפ הכריז כי איראן מושמדת, בפועל היא הפכה למרוויחה הגדולה מהמצב. הזינוק במחירי הנפט, שנגרם בשל חוסר המוכנות האמריקאי, פיצה על הירידה בכמויות הייצוא, וכך איראן הגדילה את הכנסותיה הדולריות באופן משמעותי דווקא בעיצומה של המלחמה.
3.
במקום לחנוק את איראן בתגובה לחסימת המצרים, ארה"ב העניקה לה מרחב נשימה. בחודש הראשון למלחמה בצעד שנבע מפאניקה פוליטית מול המתדלק האמריקאי, טראמפ הורה תחילה להסיר סנקציות מהנפט האיראני כדי לנסות ולהוריד מחירים. המהלך, שנועד להיות "עסקה" להרגעת השוק, התפרש בטהראן כחולשה אסטרטגית עמוקה והעניק למשטר את החמצן הכלכלי לו היה זקוק.
4.
טעותו המרכזית של טראמפ הייתה ההנחה שניתן לנהל את משבר הגז כמו את משבר הנפט, תוך הסתמכות על עתודות רזרבה שאינן קיימות עבור גז.
בניגוד לנפט שניתן לאחסן בקלות בחביות, גז טבעי מונזל (LNG) דורש מתקני לחץ והנזלה יקרים ומורכבים, מה שמונע ממדינות להחזיק רזרבות אסטרטגיות למקרי חירום.
כתוצאה מכך, מדינות רבות החלו לעשות שימוש בעתודות נפט קיימות כדי לשמור על המחיר. אבל חסימת המצרים שיתקה את "עורק החיים" של הגז הקטרי (מהגדולות בעולם) ויצרה מחסור פיזי מיידי בשוק העולמי שאין לו פתרון של לחיצת כפתור. העיוורון למאפיינים אלו הפך את הניסיון לנהל "עסקה" על מחיר החבית למחדל שגרם לחנק אנרגטי עולמי מתמשך.
כך בשל קשיי אחסון בלחץ גבוה, לצד השבתת מאגר "לווייתן" הישראלי למשך 32 יום מטעמי ביטחון - החריפה את המצב, שכן הוא משמש כספק האנרגיה המרכזי של מצרים. כאשר הגז הישראלי נעצר והחלופה הקטרית נחסמה במצרי הורמוז, נוצר מחסור פיזי מיידי במצרים שהוביל גם לצעדי חירום של החשכת רחובות וסגירת מפעלים.
העולם בלי טראמפ - עכשיו באים?
אבל הטעות האסטרטגית המהדהדת ביותר של ממשל טראמפ במשבר הורמוז לא התרחשה בים, אלא במסדרונות הדיפלומטיים.
כפי שמנתח עידן ארץ, (כתב כלכליסט) ארצות הברית יצאה למערכה צבאית נרחבת מבלי להבטיח מראש את תמיכתן של בעלות בריתה המרכזיות.
5.
אבטחת מכליות במקום מועד לפורענות כמו הרמוז - נדרש ליווי צמוד של מספר רב של ספינות קרב עבור כל שיירה (למשל, 7–8 משחתות עבור 3–4 מכליות בלבד) כדי לספק הגנה אווירית ולהתמודד עם איומים. בשל הצורך במשאבים העצומים הללו לליווי כמות גדולה של מכליות, גם לצי האדיר של ארה"ב אין באמת יכולת כזו, בצר לו, פנה טראמפ לאירופה ולנאט"ו בבקשה שיקימו קואליציה וישלחו ספינות ליווי משלהן לסיוע במשימה.
במקום לגייס קואליציה רחבה לפני התקיפה הראשונה, טראמפ פנה לאירופאים ולאסיאתיים רק בדיעבד, כשנתיבי הסחר כבר היו משותקים והאש בערה במים. הניסיון לגייס את העולם למשימת ליווי הספינות התגלה ככישלון חרוץ במבחן המכירה.
הסירוב העולמי לא היה מקרי, בעלות הברית האירופיות, שזכרו היטב אירועים משפילים כמו "משבר גרינלנד", צידוד ברוסיה על פני אוקראינה ועוד לא מיהרו להיחלץ לעזרתו. כפי שמציין ארץ, התפיסה בבירות אירופה הייתה חדה ואכזרית: "אתה התחלת את המלחמה הזו – אתה תסיים אותה".
>> למגזין המלא - לחצו כאן
כך או אחרת, נראה שמי שנותן את הטון בין ארה"ב ואיראן - זו דווקא מכת המחץ של הסוחרים הפרסיים - "לא אני לא אתה".
קרדיט: The Straits of Hormuz: Energy Security and Global Power Limits - פודקאסט רועי יוזביץ ועידו ארץ
0 תגובות