בדף היומי מסכת עבודה זרה דף כ"ט שנינו: ואין מסתפרין מהם בכל מקום לדעת ר' מאיר, ולדעת חכמים מותר הדבר ברשות הרבים.
תנו רבנן: ישראל המסתפר מגוי רואה במראה שלפניו, כדי שלא ינסה הגוי להורגו בתער שבידו. בתוספות שם כתבו שרק מחמת הסכנה הותר להסתכל במראה, שכן לולא זאת היה בכך איסור משום "לא ילבש גבר שמלת אשה".
המחבר בשולחן ערוך (יו"ד קנו, ב) פוסק שאסור לאיש להסתכל במראה, בגלל הפסוק "לא ילבש גבר וגו'", כי זו דרכן של נשים להקפיד על מראה חיצוני. הרמ"א בהגהתו כותב בשם הר"ן שאסור להסתכל במראה רק במקום שבו אין זה מקובל אלא על נשים, ולכן יש בזה משום "לא ילבש". אבל במקום שנהוג שגם גברים מסתכלים במראה, הדבר מותר.
הדרכי תשובה (ס"ק ז) מביא בשם גליון מהרש"א שנראה מדברי הר"ן שהחברים נוהגים להימנע מהסתכלות במראה בכל מקום.
על בסיס זה פסק הגאון רבי יצחק זילברשטיין שליט"א חשוקי חמד שמי שנוהג ממידת חסידות שלא להסתכל במראה רשאי למחות בשכניו שבאותו בניין אם ירצו לתלות מראת נוי בכניסה המשותפת.
דברים אלו טעונים עיון, שכן לשון הר"ן היא שהחברים נמנעים, כלומר נוהגים להחמיר על עצמם, אך אין הכוונה שיש איסור בעצם המצאות מראה בסביבתם.
ומספרים שכאשר מרן הגרי"ז מבריסק זצ"ל שהה במרחץ קרעניץ, התארח אצל חסיד מצאנז. בבוקר הבחין בעל הבית שהגרי"ז משתמש במראה בעת הנחת תפילין. דבר זה צרם לו, כי רבו ה"דברי חיים" התנגד לכך בתקיפות. הוא לא אמר דבר, אך בשעת ארוחת הבוקר הניח על השולחן את ספר ה"דברי חיים", פתוח בדבריו הנחרצים על העניין.
הגרי"ז הבין את הרמז, קרא למארחו ואמר לו: "חסיד אתה, אז אדבר איתך בשפה של חסידים. ודאי שמעת שפעם ירדו גשמים בסוכות, והדברי חיים נשאר לשבת בסוכה. כששאלו אותו למה, ענה: אהיה הדיוט, ובלבד שאשב בסוכה. גם אני אומר לך: אהיה בור, ובלבד שאניח תפילין כהלכתם."
0 תגובות