מסכת הוריות, דף יד
בדף שלנו מסתפקת הגמרא איזו מהמידה של החכמים עדיפה? האם מידתו של ר' זירא שהיה חריף ומקשה (ומסביר רש"י שזה נבע מתוך פלפול מרובה שהיה לו), או מידתו של רבה בר רב מתנה, שהיה מתון ומסיק, וכותב רש"י שהוא היה פחות חריף, ומתוך שהיה שוהה ומעיין יפה יפה - היה מגיע למסקנה אליבא דהלכתא. ומשמע שמי שעונה במהירות יש כאן חסרון כלשהו.
ובכן, בספר פרי מגדים כתב שפוסק הלכה לא צריך להתבייש לא להורות בע"פ, אלא יעיין קודם בספרים ויתיישב בדעתו, והוסיף שמי שמורה הוראה בלי לעיין בספרים, הרי זה כמורה הוראה בפני רבו, שכיום רבותינו הם הספרים. וכן כתב בספר שבות יעקב, שראיו לכ למי שהגיע להוראה שלא יורה לפני שיעיין בספר תחילה ושכן קיבל מרבותיו, ודרש על כך את הפסוק "אז לא אבוש, בהביטי אל כל מצוותיך".
מצד שני, בספר "ערוך השולחן", חלק על הדברים הללו, וכתב שאלו דברים בלי טעם ושלא ראינו שחכמים הקודמים חששו לכך. וכן כתב בחת"ם סופר שמה שנאמר במשנה, שאחת ממידות החכם היא "אינו נבהל להשיב", היינו שכשהוא לומד את הסוגיא יעיין היטב לפני שהוא מכריע, אבל לאחר שהכריע והגיע למסקנה - צריך להניח את הפסק בחדרי מוחו ויהיה מוכן לפניו, כך שכשיבוא שואל, לא יבהל ויוכל להשיב לו מיד.
הדרן עלך מסכת הוריות והדרך עלן.
0 תגובות