מסכת זבחים, דף לה'
בדף הקודם למדנו את שיטת ר' יהודה, שבסוף עבודת קרבנות הפסח, ביום י"ד בניסן, היה הכהן ממלא כוס אחד מדם התערובות שמפוזר על הרצפה, וזורק אותו על גבי המזבח. ולמה? משום שאם בטעות ישנו קרבן אחד או יותר שדמו נשפך על הרצפה והוא לא נזרק על גבי המזבח, אז הבעלים לא יצאו ידי חובה, לכן בא ר' יהודה ומציע פתרון, לקחת כוס מהדם שנמצא על הרצפה ולזרוק על המזבח, מה שנקרא "ליתר ביטחון".
אבל חכמים מקשים על שיטת ר' יהודה, וטוענים שזה לא יעזור, כיון שאולי הדם לא התקבל בכלי. הרי יש לנו כלל, שאם הדם נשפך מצוואר הבהמה ישירות לרצפה, הוא נפסל, ולא יועיל לאסוף אותו, אז במה יועיל הפתרון של ר' יהודה? עונה להם ר' יהודה שבאמת הוא התכוון לדם שהתקבל בכלי. שואלת הגמרא ומהיכן ר' יהודה יודע שהדמים שעל הרצפה נשפכו מהכלים? אולי הם נשפכו ישירות מצוואר הבהמה? עונה ר' יהודה תשובה מאוד מעניינת "כהנים זריזין, ועבדין הייא, ומשתפכין".
זאת אומרת שמצד אחד אנחנו אומרים שהכהנים זריזים במובן החיובי, הם יודעים היטב את העבודה ומשגיחים שדם הנפש שראוי לזריקה, מתקבל בכלי. אבל מצד שני, הזריזות שלהם והמהירות גורמת לכך שבעת תזוזת הכלים דם נשפך על הרצפה, לכן אומר ר' יהודה, שניתן להיות בטוחים שיש דם קרבנות שהתקבל בכלי ונשפך לרצפה, וממילא אם ניקח כוס דם מהתערובת, נוכל להציל את כל הקרבנות.
0 תגובות