מסכת זבחים, דף ע'
כידוע ישנו איסור אכילה של אבר מן החי, ובגמרא במסכת חולין נאמר שכיון שיש באיסור הזה חידוש, שחייבים גם על אכילת הגידים והעצמות, מה שאין כן בשאר האיסורים שבתורה, אז אין לנו בו אלא חידושו, ואין חייבים על האיסור הזה אלא אם כן אכל בבת אחת, ולא יצטרף בכדי אכילת פרס.
בספר פרי מגדים למד מכאן גם לענין איסור אכילת גיד הנשה, שכיון שיש בו חידוש שאף על פי שאין בו טעם, בכל זאת אסור לאכול אותו, אם כן יהיו חייבים עליו רק באכילה בבת אחת, ולא ע"י צירוף אכילות של בדי אכילת פרס.
אמנם בחת"ם סופר ובמנחת חינוך הקשו מהסוגיא שלנו לגבי טומאה של מי שבלע כזית מנבלה של עוף טהור, ואמרה הגמרא שהיה מקום לומר שכיון שיש בנבלת עוף טהור חידוש, שהיא מטמאה בבליעה גם ללא נגיעה, אז האדם יטמא גם אם אכל כזית ביותר מכדי אכילת פרס, ולכאורה לפי הגמרא בחולין היה צריך לומר סברא הפוכה, שכיון שיש כאן חידוש לא יטמא אלא אם כן בלע הכל בבת אחת, אז איך הגמרא אצלנו אומרת שבגלל החידוש יטמא גם ביותר מכדי אכילת פרס? זו הריי ממש סתירה.
כתב החתם הסופר שיש מחלוקת בסוגיות. הגמרא בחולין סוברת שסתם אכילה זה כזית בבת אחת, וישנו חידוש של הלכה למשה מסיני שמועיל צירוף גם ע"י אכילה בכדי אכילת פרס, לכן בכל מקום שהוא מחודש, ואין לך בו אלא חידושו, אז צריך בבת אחת. אבל הגמרא אצלנו סוברת שסתם אכילה זה בכל שהוא, וההלכה למשה מסיני חידשה שצריך לאכול בכדי אכילת פרס - כזית, ולכן בכל מקום שיש חידוש, אז די באכילה אפילו ביותר מכדי אכילת פרס.
0 תגובות