זבחים עד'
בסוגיא שלנו מבואר שאם בהמה נפלה מגובה של עשרה טפחים, דינה כטריפה, ולדעת ריש לקיש, גם אם היא עמדה והלכה, והמשיכה לחיות יותר מ 24 שעות, צריך לבדוק אותה לאחר השחיטה בכל סימני הטריפות, ולכן הבהמה הזו פסולה להקרבה. ולמה? מסביר רש"י שכיון שהיא מוחזקת כספק טריפה, לא מכניסים אותה לעזרה לשחיטה משום "הקריבהו נא לפחתך" ז"א זה זלזול להביא לפני המלך כזו בהמה. האם לפני מלך בשר ודם היינו מביאים בהמה שהיא טריפה? ודאי שלא, אז ק"ו לפני מלך מלכי המלכים.
בספר כרתי ופלתי הקשה מכאן על שיטת רבי מאיר. הגמרא בחולין אומרת שהסיבה שאנחנו לא חוששים לכל הבהמות שמא הן טריפות, זה משום שאנחנו הולכים אחר הרוב, ורוב הבהמות אינן טריפות. אם כן, לדעת רבי מאיר, שהוא חושש גם למיעוט, הרי צריך לבדוק כל בהמה ובהמה האם היא טריפה, אז אם כן, איך אפשר להביא לדעת ר' מאיר בהמות לשחיטה בבית המקדש?
כתב המהרש"ם שעל כרחנו אנחנו צריכים לומר שכיון שלדעת רבי מאיר כל הבהמות טעונות בדיקה האם הן טריפה או לא, אין בכך זלזול במה שהוא מביא אותן לבית המקדש, כי אי אפשר אחרת, ומכאן לומדים שחשש של זלזול בקודש זה רק באופן שאפשר לעשות גם באופן אחר, שאין בו זלזול, אבל אם אין דרך אחרת, לא חוששים לכך.
0 תגובות