מסכת זבחים, דף עב'
בסוגיא שלנו נאמר שכל הזבחים שהתערבו בחטאות המתות או בשור הנסקל, אפילו אחת בריבוא, כולם ימותו. בהמה שאחת של איסור יכולה לאסור את כל התערובת. ושואלת הגמרא מדוע לא נאמר שהבהמה הזו תתבטל ברוב. ומה המקור של ביטול ברוב? אומר רש"י ממה שנאמר בסנהדרין 'אחרי רבים להטות'.
הקשה בפרי מגדים, הרי בסהנדרין כשיש לדוגמא רוב מזכים ומיעוט מחייבים, אנחנו אומרים שהמיעוט בטלה דעתו, אבל כשיש איסור בתוך התערובת הוא עדיין שם, ומי שיאכל אותו יאכל איסור? ביארו באחרונים שכדי שסנהדרין יוכלו לפסוק דין, צריך את כל המנין של הסנהדרין, ואם נתייחס לדעת המיעוט כמי שאינם, אם כן חסר לנו מנין של הסנהדרין, וגם - לא נוכל לומר שסברת המיעוט מתהפכת לסברא של הרוב, הרי הדיינים שבמיעוט לא משנים את דעתם, לכן צריך לומר שהחידוש של התורה הוא שהמיעוט נמשך אחר הרוב ומצטרף אליהם.
ומשם נלמד לכל ביטול ברוב, לדוגמא בחזיר שנתערב ברוב היתר, אנחנו לא אומרים שהחזיר אינו, כי הוא הרי נמצא בתערובת, ואנחנו גם לא אומרים שהוא נהפך לבהמה כשירה, אלא המיעוט נגרר אחרי הרוב ומדין תורה האיסור הפך להיות היתר.
0 תגובות