סודו של הציץ: האם הוא יכול להציל קרבן פסול?

בדף שלנו נאמר שאם הקומץ נטמא והקריבו - הציץ מרצה. מלשון הגמרא נשמע, שאם הקומץ נטמא, והכהן עבר והקריב אותו, אז אנחנו אומרים שהציץ, שנמצא על מצח אהרון, מרצה בדיעבד על המנחה. אולם בדברי התוספות במסכת זבחים משמע שמדאורייתא מותר לכתחילה לזרוק דם של קרבן שנטמא, וכל האיסור אינו אלא מדברי חכמים.

בהערה של הרב יעקב דוד אילן על הספר כנסת ראשונים, קישר את הנושא למחלוקת נוספת שמופיעה במסכת יומא. שם נחלקו רבי שמעון ורבי יהודה, האם הציץ מרצה גם כשאינו על מצחו של אהרון. לדעת ר' יהודה הציץ צריך להיות על מצחו של אהרון כדי לרצות. אבל השאלה היא מתי. לדעת רש"י - הציץ צריך להיות על מצח אהרון בזמן הטומאה, אולם לדעת היד רמ"ה, הציץ צריך להיות על מצח אהרון בזמן ההקרבה, ולא בזמן הטומאה.

מסביר הרב אילן כך: לדעת רש"י הפעולה של הציץ היא להחליש כביכול את הפגיעה של הטומאה בקרבן, הקרבן אכן נטמא, אך הוא לא נפסל ולכן לכתחילה יהיה ניתן להקריב אותו, כדעת התוספות. אולם לדעת היד רמ"ה- הקרבן פסול, והציץ יכול לפעול רק בשעת זריקת הדם, לכן לכתחילה אין לזרוק את הדם, אלא שאם זרקו, ובאותו הזמן הציץ היה על מצח אהרון, הקרבן יהיה כשר.