לפעמים, הקדוש ברוך הוא מגלגל זכות על ידי גלגל שנראה הכי פחות צפוי בעיני בשר ודם. בסוף שנות ה-90, שמו של מוטי אשכנזי היה מוכר היטב למשטרת תל אביב, אך בנסיבות עגומות במיוחד. הוא היה מכור קשה לחומרים קשים, עבריין חוזר שפעל לאורך החופים ובילה את חיו בבתי מעצר. אך ביום שישי אחד, כנגד כל הסיכויים, הפך האיש שנחשב לשפל המדרגה לשליח משמיים שנשלח להציל מאות נפשות בישראל.
ה"עבודה" שהשתבשה: תיק שחור מלא במסמרים
זה קרה בט"ו בסיוון תשנ"ז (20 ביוני 1997). היה זה היום האחרון ללימודים, וחופי תל אביב המו מאות תלמידים, קבוצות בתי ספר וילדים שחגגו בהתרגשות את יציאתם לחופש הגדול. מוטי אשכנזי, אז בן 31, הפר את תנאי מעצר הבית שלו והגיע לחוף ירושלים במטרה "לעקוץ" תיקים של רוחצים תמימים.
אשכנזי זיהה בחוף תיק שנראה מבטיח ומלא בחפצים. כמו מקצוען, הוא התיישב לידו באדישות, פתח אותו והחל למשש בפנים. הוא מצא שם מגבת ומשקפי שמש, אך כשהושיט את ידו עמוק יותר – הוא קפא על מקומו. התיק היה מלא במסמרים, צינורות ומנגנון עם שעון מתקתק. היה זה מטען חבלה עצום במשקל של חמישה קילוגרמים.
מוטי הביט סביבו: המוני ילדים שיחקו במים, משפחות השתזפו בשמש, והאסון עמד להתרחש בכל רגע. הוא לא חשב פעמיים. הוא תפס את התיק הממולכד ופתח בריצה מטורפת לעבר רחוב גאולה, שם עמד בניין נטוש ומתפורר, כדי להרחיק את הסכנה מההמון.
"הבנתי שהתיק ממולכד... אמרתי לעצמי 'חביבו, זה מטען חבלה'. רציתי לפקד על האירוע, שלא יתקרבו" – כך שחזר אשכנזי בזמן אמת, כפי שמתועד בדפי העיתון של אותם ימים.
הדרמה ברחוב גאולה: המשטרה מנתקת את הטלפון
לאחר שהניח את התיק בבניין הנטוש, רץ אשכנזי לטלפון הציבורי הקרוב ביותר וחייג בבהילות למוקד המשטרה: "מצאתי פצצה! שלחו מיד חבלנים! זה מוטי אשכנזי!".
המוקדנים, שבדקו את השם במחשב וראו שמדובר בנרקומן מוכר שהפר מעצר בית, היו בטוחים שמדובר בהזיה של מכור. הם נזפו בו, איימו עליו שיחזירו אותו לכלא – וניתקו לו את הטלפון בפנים.
אך מוטי לא הרים ידיים. מתוך אחריות לחיי אדם, הוא חזר לבניין והחל לגרור פחי אשפה ענקיים לרחוב בניסיון לחסום את רחוב גאולה באופן עצמאי, תוך שהוא צועק בטירוף לעבר העוברים והשבים שלא יתקרבו לאזור. רק אז, כשראו השוטרים את ה"משוגע" שחוסם את הרחוב, הם הגיעו לעצור אותו – וגילו את המטען האימתני.
חבלני המשטרה שהוזעקו למקום נדהמו מגודל המטען, ומאוחר יותר נקבע כי הוא הונח על ידי אותו מחבל נתעב שביצע את הפיגוע הקשה בבית הקפה "אפרופו" בתל אביב שלושה חודשים קודם לכן. אשכנזי מנע בגופו מרחץ דמים נורא.
בדפי העיתון ההיסטורי הוא מצוטט באומרו את הדברים הבאים:
"הפעם אלוהים עשה לי נס... הרגשתי שנולדתי מחדש, עשיתי משהו גדול למדינה... זו השגחה מלמעלה. אלוהים כבר ישלם לי."
המהפך המופלא: מהשאול אל חיים של שליחות
הנס הגדול לא עצר רק בהצלת חיי הילדים בחוף, אלא חולל תפנית רוחנית ונפשית עצומה בחייו של מוטי עצמו. בכתבה המקורית מסופר על אמו, נעמי, שהתפללה באותם ימים בדמעות שהאירוע הזה יהיה נקודת המפנה של בנה: "אולי ישלחו אותו לגמילה רצינית וישקמו אותו". ותפילתה של אם לא שבה ריקם.
בעקבות המעשה ההירואי, המדינה החליטה להעניק לו הזדמנות חדשה: כל האישומים הפליליים וההליכים המשפטיים נגד אשכנזי בוטלו לחלוטין. הוא נשלח לתוכנית גמילה מיוחדת ללא תשלום, ונלחם בהצלחה כדי להשתחרר לחלוטין מההתמכרות שהרסה את חייו. מוטי ניצח את העבר, הקים משפחה למופת וכיום הוא אב לחמישה ילדים יראי שמיים ומנהל אורח חיים יציב.
בסגירת מעגל מופלאה שרק בורא עולם יכול לתכנן, אשכנזי, שכיום הוא כבר בשנות החמישים לחייו, עובד מזה שנים רבות כ... מפקח חוף רשמי בעיריית תל אביב.
האיש שפעם סרק את החופים כדי לחפש תיקים לגנוב, מסתובב היום על אותם חופים עם סמכות ועיניים פקוחות כדי לשמור על ביטחונם ורכושם של הרוחצים. ומאז אותו יום שישי ההוא בשנת תשנ"ז, בכל פעם שמוטי אשכנזי נתקל בתיק נטוש על החול, הוא ניגש אליו בזהירות מיוחדת – מתוך הודיה עמוקה על הנס הפרטי שלו, ועל הזכות שניתנה לו להציל עולם מלא.
0 תגובות