התעקש, נסע מעל 10 שעות בשביל לשמור על ההלכה וזכה בתחרות הבינלאומית

בריאיון פתוח, כנה ומלא באנרגיות עם משה מנס וישראל מאיר, מספק אפרתי הצצה נדירה לעולם הספורט התחרותי, למאמץ העילאי הנדרש, ובעיקר – לחיבור העמוק שלו לאמונה, להלכה ולערכים היהודיים, שמובילים אותו גם כשהוא נמצא הרחק מעבר לים.

נינג'ה: הרבה יותר ממה שרואים בטלוויזיה

כשמדברים על "נינג'ה", רבים חושבים על המסלול המוכר ממסכי הטלוויזיה. אך דביר מסביר שמדובר בעולם שלם ומורכב הרבה יותר.

"האדמו"ר שעושה הכל בשביל להעיף את נתניהו": יואלי ברים חושף את האמת מאחורי ההפגנות 

משה מנס וישראל מאיר|20:06

• סוגי מקצים: ספורט הנינג'ה מחולק לקטגוריות רבות. ישנם מסלולי סיבולת הדורשים להישאר תלויים באוויר במשך דקות ארוכות, מסלולים טכניים עם מכשולים קשוחים במיוחד, ומקצי "ספיד" (מהירות) – בו זכה דביר. הענף האולימפי (OCR): זהו מקצה תחרותי של 100 מטרים, ראש בראש (דו-קרב), שעתיד להיכנס לאולימפיאדת 2028. כאן, כל שבריר שנייה קובע. "במסלול של 13 שניות, חצי מצמוץ לא במקום – ונפלת", מתאר דביר.

מחיר ההצלחה: 10 שעות נסיעה עם קרטונים של אוכל כשר

ההצלחה לא מגיעה בקלות. כדי להתאמן ברמה הגבוהה ביותר, דביר נוסע מידי יום מעירו יבנה עד לרעננה, שם נמצאים המתקנים הייעודיים והספורטאים החזקים ביותר בארץ.

אך הקושי האמיתי אינו פיזי, אלא כלכלי ולוגיסטי – בעיקר כשמדובר בשמירה על אורח חיים דתי. "הספורט הזה די בחיתוליו בארץ, ואני עובד נורא קשה בעסק שלי כמדריך כושר כדי לממן את הטיסות והתחרויות בסכומים של עשרות אלפי שקלים", הוא משתף.

ומה לגבי כשרות במדינה זרה? צפון קרוליינה אינה ניו יורק, והשגת אוכל כשר היא משימה כמעט בלתי אפשרית.

"בשנה שעברה חייתי רק על חטיפי חלבון של תחנות דלק, וזה היה נורא. השנה באתי מוכן: נחתתי בניו יורק שבוע לפני, עשיתי קניות בסופר כשר – חזות עוף, סטייקים, אורז – ונסעתי 10 שעות ברכב עם הקרטונים עד לצפון קרוליינה."

"השבת היא מתנה, לא בעיה"

הנקודה המרגשת ביותר בריאיון נגעה לוויתורים העצומים שדביר עושה למען שמירת השבת. בעולם הספורט הבינלאומי, רוב תחרויות הגמר נערכות בסופי שבוע.

"מתוך המון תחרויות שבהן יש לי קריטריון לייצג את ישראל בעולם – ב-99% מהן אני פשוט לא טס, כי זה יוצא בשבת", הוא אומר בגאווה. "זה באסה מטורפת להפסיד תחרויות שהן בדיוק הפורטה שלי, אבל זו הדרך שבחרתי. אלו הערכים שלי. אני קורא לשבת 'מתנה', גם אם לפעמים היא מציבה לי מכשול ספורטיבי."

למרות הלו"ז העמוס והטיסות, דביר מקפיד למצוא זמן להשתתף בשיעורי התורה של הרב יגאל כהן. "גם אם חצי גמר נינג'ה ישראל נופל על התאריך של השיעור, אני מתייעץ מה לעשות. הכל סביב זה".

הדרך חשובה מהגביע (וגם הציצית על הפודיום)

כשנשאל על כמות הגביעים והתארים שצבר, דביר מספק תשובה מפתיעה: "יש לי קיר שלם של גביעים בבית, אבל הם לא מעניינים אותי כמו הדרך שעברתי כדי להגיע אליהם. יש לי 'מדף נסתר' של אלפי כישלונות. הדרך – המאמץ והעבודה הקשה – זה הסיפור האמיתי."

את הריאיון הוא חותם בסיפור על הרגע המרגש ביותר בתחרות האחרונה. כשהכריזו על שמו כזוכה במקום השני בעולם, דביר לא עלה לפודיום רק כספורטאי, אלא כיהודי גאה:

"הלכתי לבית חב"ד, הבאתי ציצית, ועליתי לפודיום עם כיפה וציצית."

קידוש השם של ממש. כשספורטאי ברמה בינלאומית מציב את האמונה, השבת והכשרות מעל לכל פיתוי של מדליית זהב, אין ספק שהניצחון האמיתי שלו מהדהד הרבה מעבר למסלול הנינג'ה.