אם רציתם שקט ביום ראשון של השבוע האחרון של בין הזמנים הגעתם למקום הלא נכון. הבוקר מספיק להעיף מבט בכותרות כדי להבין שאנחנו באירוע קיומי: ארה"ב כילתה את מלאי הטילים, הפנטגון בדאגה, ובבית – המזגן מוציא אוויר בטמפרטורה של טאבון פיצה והילד שואל "מתי מגיעים?" בדיוק ארבע מאות מטר מפתח הבית.
אבל אל תתייאשו. כשמסתכלים על זה לעומק, כל הסבל הטהור והמפואר הזה הוא בעצם מתנה. ראשית, זה בונה חסינות: אדם ששרד שבוע בדירת נופש בערד עם שלושים בני דודים, שני מזגנים מקולקלים ורמקול של קריוקי בשלוש לפנות בוקר – יוצא מחושל כמו פלדה. מנס מדגיש: בלי סבל אין שריר, ואמבטיית הקרח הזו של החיים פשוט בונה לנו בריאות.
שנית, זו כפרת עוונות אקספרס. במקום לחטוף מכות שמיים, ההשגחה מסתפקת בשישים צילטוקים ביום מ"עמותת הישועה המסוגלת", במלפפון חמוץ שנשפך על השטיח בצימר, ובמריבות על המיטה המתקפלת בסלון. נכנסים לאלול נקיים מחטאים – רק עם חור בכיס ואולקוס קל.
ומה לגבי החרדות? הליטאים יודעים טוב מאוד שהיפוכונדריה וסבל מוגדר הם הדרך של הנפש לקבל "פטור" מוסרי, מעט חמלה, ואשליה של שליטה בעולם משוגע. אז תסבלו בכיף – כי כ שנחזור לשגרה, ממה נתלונן?
אייטם 1: תחבורה ציבורית, טיסות ללא נשים, והקרב על פארק "אקשן לנד"
התחבורה הציבורית במגזר החרדי ממשיכה לספק דרמות. בעוד תושבי ברכפלד ומודיעין עילית סובלים מאי-געת אוטובוסים, ביטולים וזלזול מתמשך, עולה השאלה המתבקשת: למה לא מגייסים עוד נהגים חרדים שיכולים להרוויח 15 אלף שקלים בחודש ולהביא פרנסה מכובדת לבית?
התשובה, כרגיל, מורכבת. מנגד, הדגמה לאיך כן אפשר לארגן תחבורה סטרילית מגיעה דווקא מארה"ב: טיסת צ'רטר ייעודית של למעלה מ-200 בחורי חסידות בעלזא שנחתו בארץ לקראת זמן אלול. המטוס היה נקי מנוסחות נשים, האברכים שימשו כדיילים, והכרוז ניפק הודעות באידיש צחה.
ובינתיים במודיעין עילית: מכתב רבנים סוער יצא נגד פארק המשחקים "אקשן לנד" בשל בעיות צניעות ותערובת. התושבים המופתעים שואלים – למה בפארק ענבה או בגינות השכונתיות אין בעיה? המכתב לא היסס לתאר לפרטי פרטים את מה שקורה בטרמפולינות, בקרוסלות ובמגלשות המים 16 מטרים באוויר.
הבעיה אמיתית והחינוך חשוב, אבל המציאות מורכבת: אנשים עדיין נוסעים לפארקים החילוניים, אברכים עדיין עובדים בעבודות מזדמנות קשות, אבל כשמדובר בנהג אוטובוס? אוי גיוואלד.
אייטם 2: עצירת זמן בחיפה – 60 שנה של רוגלעך
באופן אקראי לחלוטין, בתוך כל הטירוף, יש מקומות שבהם הזמן פשוט עצר מלכת. בשולי רחוב החלוץ 70 בחיפה שוכנת קונדיטורית בלינדר.
כבר 60 שנה שזוג מבוגר עומד מאחורי הדלפק ואופה רוגלעך. בלי מיתוג, בלי סניפים, בלי לעלות לסטורי ובלי יחסי ציבור. הם פשוט מגיעים כל בוקר, ממשיכים את המאפייה של ההורים, ומגלגלים בצק בדיוק לפי המתכון מ-1966. חותכים עיגול-עיגול בשבלונה לעוגיות הריבה ומכינים פשטידת תפוחים נוסטלגית. טעם מיוחד, אמיתי, והכי ביתי שיש. אם אתם בחיפה – קפצו לשם. הציוץ הזה הגיע למעל
אייטם 3: היזם מבית שאן – פתרון יצירתי לפאנצ'ר
אם נתקעתם עם פאנצ'ר בגלגל, האדם הנורמטיבי ירים ג'ק ויחליף לגלגל רזרבי. אבל תושב בית שאן החליט ללכת על פתרון יצירתי במיוחד: הוא פשוט פירק גלגל מרכב הונדה שחנה בסמוך, השאיר את הציפור הפצועה על בלוקים, ונסע לדרכו מרוצה.
בעלת ההונדה פחות התחברה ליוזמה והזעיקה את המשטרה. להפתעת כולם המשטרה פעלה עיינה במצלמות האבטחה, ותוך יומיים עצרה את "היזם", שעכשיו יעמוד לדין.
אייטם 4: הונאת המאה – המתורגמן הפסיכוטי של נלסון מנדלה
אם חשבתם שאבטחת אישים בעולם היא עניין רציני, חזרו איתנו לטקס הזיכרון לנלסון מנדלה ב-2013. על הבמה עומדים מנהיגי תבל – ברק אובמה, דיוויד קמרון ומזכ"ל האו"ם. בצמוד אליהם עומד מתורגמן בחליפה שחורה שאמור לתרגם את הנאומים לשפת הסימנים.
הבעיה? האיש לא ידע מילה אחת בשפת הסימנים. בזמן שמיליארדי צופים צופים בשידור החי, קהילת כבדי השמיעה נדהמה לגלות שהמתורגמן פשוט מנפנף בידיים, עושה פרצופים וממציא ג'יבריש טהור ברמת אומנות.
בחירה שנפתחה לאחר מכן חשפה קרקס מושלם: שמו תאמסנקה ג'אנטג'י, הוא סובל מסכיזופרניה, ובאמצע הנאום של אובמה הוא חווה התקף פסיכוטי. "התחלתי לשמוע קולות ולראות מלאכים יורדים מהשמיים", הסביר מאוחר יותר, "פשוט ניסיתי להמשיך לנענע את הידיים כדי לא ליצור פאניקה". אם זה לא מספיק – החברה שהעסיקה אותו הייתה חברת קש ששילמה לו גרושים, והיו לו הרשעות פליליות קודמות. והשירות החשאי האמריקאי? אפשר לאדם במצב פסיכוטי פעיל לעמוד סנטימטר מנשיא ארה"ב. העיקר שהפנטומימה הייתה זורמת.
עד כאן להיום ב"דבר ראשון" עם משה מנס. שיהיה המשך שבוע סבלני, צפוף ומלא בחדשות מעניינות. תסבלו בכיף, וגיוואלד לכולם!
0 תגובות