"אתה הולך לדבר עם אחד האנשים הכי מסוכנים שיש". כך, במשפט המטלטל הזה מתחיל משה מנס את הראיון ומספר לרב תמיר תמיר גרנות על ידי איש חינוך חרדי שמשווה אותו לאוייב מסוכן "הקול קול יעקב והידיים ידי עשיו. הוא נראה לנו כאח, הוא בא ממקום של השקפה, ולא נוכל לסרב להקשיב לו כי הוא הקריב את הדבר הכי גדול בעולם – את הבן שלו. ומעל גבם של הרבנים, הוא מנסה לפנות לבחורי הישיבות שלנו ולשכנע אותם לבוא לצבא".
הרב גרנות לא נבהל מההגדרה. מבחינתו, מה שאחרים רואים כסכנה – הוא רואה כהזדמנות היסטורית. "הניתוח של הסכנה תלוי ברמת החרדה שלך", הוא מנתח בקור רוח. "אם העולם שלך מוצף בחרדה, הרבה דברים לא מאיימים שמגיעים מבחוץ – אפילו דברים מצוינים – נראים לך מסוכנים. יש אנשים שמפחדים מגדילה, שמפחדים מאהבת שמיים, כי זה ישנה אותם".
משבר 7 באוקטובר: זעקה מתוך השבר
השיח בין הציונות הדתית לחברה החרדית אינו חדש, אך הטבח בשביעי לעשירי לפני שנתיים וחצי טרף את הקלפים. עבור הרב גרנות, זה לא עוד ויכוח תיאורטי על השתלבות בחברה הישראלית, אלא שאלת קיום פשוטה, זעקה שבוקעת ממחלקות השיקום.
"כולנו באותה סירה. אין הבדל בין בני ברק לתל אביב מבחינת האיום הקיומי", הוא זועק. "כולנו צריכים להילחם, אבל לא כולנו בבתי עלמין ולא כולנו במאות ימי מילואים. הצעקה שלי באה מהמקום הזה. היא באה ממשפחתי, מתלמידיי, מאלפי הפצועים בתל השומר, מהמילואימניקים שרוצים שיחליפו אותם, ומתלמידי הישיבה שלי שחצי זמן קיץ לא היו בישיבה – בזמן שחבריהם במיר ובפוניבז' לא חולקים איתם את הנטל".
הרב גרנות מנפץ את המשוואה החרדית הקלאסית באמירה חותכת:
"התורה שלהם שווה יותר כלפי שמיא? מי שחושב ככה – זכותו, אבל לדעתי אין לו מקום אצל הקב"ה. התורה של פוניבז' לא שווה יותר מהתורה שלי. אם לא באגו אנחנו עוסקים אלא בתורה באמת – אז המשימה חייבת להתחלק".
בחדרי חדרים: השתיקה הרועמת של גדולי ישראל
אחת החשיפות המרתקות ביותר בראיון נוגעת לצעדים הראשונים של הרב גרנות, רגע אחרי שקם מהשבעה על בנו. לפני שיצא לתקשורת ולפני שפנה לבחורי הישיבות החרדים מעל ראשי מנהיגיהם – הוא עשה מסע חשאי בין בתי גדולי ישראל.
"שנה שלמה לא דיברתי בתקשורת", הוא חושף. "הדבר הראשון שעשיתי היה להיפגש עם גדולי ישראל בחדרי חדרים. רציתי שהם ישמעו את הצעקה".
התשובות שקיבל מאותם מנהיגים רוחניים מתחלקות לשלוש, והן משקפות את הטראגדיה של המנהיגות החרדית בעת הזו:
החומה הבצורה: אלו שהשיבו "נאר תורה" (רק תורה). "דיברתי על פיקוח נפש, על עזרת ישראל מיד צר – התשובה נשארה: 'זה העולם שלנו, ככה אנחנו שומרים'". האמפתיה השותקת: אלו שהקשיבו, אמרו "יישר כוח", נתנו ברכה, אך לא נקפו אצבע. החוששים להגיד את דעתם: התגובה הדרמטית ביותר הגיעה מהגדולים שבהם. "אמרו לי 'אתה צודק לגמרי. 100% צודק'", משחזר הרב גרנות. "שאלתי: אז למה אתם לא יוצאים לכיכר העיר ואומרים את זה? אחד מהם הסתכל לי בעיניים ואמר: 'אם יידעו שהקשבתי לך עשר דקות בשתיקה ולא זרקתי אותך מהחדר – אני מחוק'".
מחיר "הכיפה הסרוגה" מול סוד "הכיפה השחורה"
המראיין, משה מנס, מציף את החשש האותנטי והעמוק ביותר של הרחוב החרדי: הפחד מנשירה וקלקול רוחני בצבא, ומציב מראה מול החברה הדתית-לאומית. "כשמישהו לובש כיפה שחורה, יש לו קודים. הוא לא הולך לקולנוע, הילדים שלו בחיידר. כשאתה לובש כיפה סרוגה, אתה יכול לא לשמור תורה ומצוות בכלל ועדיין להיחשב דתי-לאומי. הקודים שלנו שומרים עלינו, למרות המחיר".
הרב גרנות לא מתגונן, אלא מסכים ומנתח את ההבדל הסוציולוגי בשקיפות נדירה: "החברה החרדית היא קודם כל חברה. הציונות הדתית היא קודם כל תפיסת עולם. לחברה יש יתרונות הסתברותיים גדולים בשמירה על המסגרת. בעולם החרדי מגינים על החברה, גם במחיר של פיצול בין הפנים לחוץ".
כדי להמחיש את הפיצול הזה, הוא מביא עדות מהשטח:
"אחראי אבטחה במשרדי ממשלה סיפר לי על תופעה: כשעוברים במגנומטר, אדם רגיל מוציא טלפון אחד. חרדי מוציא שני טלפונים (אחד 'כשר' ואחד חכם). בעולם הציוני-דתי יש כנות. אנשים לא מזייפים. ההורים מכירים את הנפש של הילדים שלהם".
עם זאת, הרב מודה שחברת הסטארט-אפ של הציונות הדתית לוקחת סיכונים גבוהים יותר, ומייצרת "אחוזי נשירה" בדומה לסטארט-אפים שרק מעטים מהם פורצים דרך, אך אלו שכן – מביאים בשורה אדירה לעם ישראל. "היחיד בעולם הציוני-דתי יכול לגדול, לבחור, ולשנות את הכלכלה והחברה. אנחנו בוחרים לשלם את המחיר הזה כיהודים".
התורה כגשר בין השבטים
לקראת סוף הראיון, הדיון עובר לספרו החדש של הרב גרנות, "על שפת הברית". הספר, מתברר, אינו עוסק בחרדים אלא במורכבות הישראלית הכוללת. דרך תיאור מעמד הר גריזים והר עיבל, בו התורה מוקמה למטה בין השבטים שהתחלקו לשניים (בניגוד להר סיני, בו הייתה למעלה בין העם לאלוקים), הרב משרטט את ייעודה של התורה כיום.
"התורה עושה שני דברים: היא מחברת אותנו לריבונו של עולם, והיא צריכה לחבר את החלקים השונים בעם ישראל. זה פרויקט משותף שלנו ושל החרדים – איך הופכים את התורה למה שמחבר את כולנו", הוא אומר.
אך מה עושים כשצד אחד לא מוכן לנהל דו-שיח, שואל מנס לסיום. מה עושים מול מי שהשקפתו אחרת לגמרי ורואה בך סכנה? תשובתו של הרב גרנות חותמת את הראיון בנימה מהדהדת של השלמה וכאב: "אין לי מה לעשות איתו... למעט, להתפלל עליו".
0 תגובות