עשרה צעדים להרוס לבחור הישיבה שלכם את "זמן אלול"

1. הרסו את תחושת היציבות שלו - בחור ישיבה שמרגיש בנח בבין הזמנים בבית הוריו, סיכון גדול שיצליח גם בזמן אלול. אם אתם לא מעוניינים שהוא יצליח (ואנחנו בטוחים שאתם לא מעוניינים), נסו לגרום לו לכמה שיותר טלטלות רגשיות. אתם רואים אותו ישן? תעירו אותו. רואים אותו נח? העירו לו. הוא רוצה לצאת עם חברים? אתם כבר תמצאו את התירוץ המתאים למנוע ממנו את התענוג.

2. הקפידו לטשטש את הזהות שלו - אחת הבעיות הגדולות עם בחורי ישיבות איכותיים, היא שהם מזוהים עם הטייטל של "בחור ישיבה". הקפידו להדגיש לבן שלכם שהוא לא "בחור ישיבה", וודאי שלא "בחור ישיבה איכותי". הקפידו לומר משפטים כמו "בחור שלא לומד 5 שעות ביום - הוא לא בחור ישיבה". או "בין הזמנים זה המראה של הבחור ואפשר לראות לאיזה בחור יש מנוע פנימי ואיזה בחור סתם נגרר - בחור שלא לומד בבין הזמנים כנראה שגם באמצע הזמן הוא לא באמת רוצה ללמוד".

3. הימנעו משיחות איכותיות - הגעתם עם הבן שלכם לשיחת עומק? מרגישים שהוא מדיי פתוח אתכם ומרגיש קרוב אליכם? עדין לא מאוחר לקלקל. תמיד אפשר להרוס שיחה טובה ולצמצם את התועלת שבה. תוכלו להעיר לו על כך שהוא מדבר אתכם שלא מספיק בדרך ארץ, תוכלו לייצר טוויסט בשיחה ולתקוף אותו במילים חריפות על התנהגות לא מספיק ראויה (ולכל בחור ישיבה יש לפחות אחת כזאת), ותמיד תוכלו להיפגע ממשהו שהוא אמר עליכם, ולבלום את השיחה האיכותית.

4. שקפו התנהגויות לא ראויות - בבין הזמנים תוכלו ביתר קלות לזהות התנהגויות לא רצויות של הבן שלכם ולשקף לו אותם בצורה שתביך אותו. השתמשו במשפטים כמו "אתה כל היום רב עם אח שלך הקטן, ממש כמו ילד בן 3. אי אפשר להאמין שאתה בן 23", או "מהבוקר לא פתחת גמרא, אם הרבנים בישיבה היו רואים אותך בבין הזמנים, הם ללא ספק היו מפסיקים להעריך אותך".

5. הדגישו את האסור - יש לא מעט פעילויות כשירות בבין הזמנים שעלולות לגרום לבן שלכם לתחושת שחרור. הדגישו את החלקים האסורים, וודאו שהמילה "אסור" תהדהד בחלל הבית. כשאתם בכל זאת נאלצים להתיר משהו בלית ברירה, עשו זאת עם אינסוף סייגים ותנאים, ותוכלו אף לדרוש התנהגות נאותה או שעות לימוד נוספות- כתמורה.

6. זלזלו בישיבה של הבן שלכם - הדגישו בפניו עד כמה אתם לא מעריכים את הישיבה שבה הוא לומד. הציגו בפניו את יכולתכם הפלאית לזהות את ההשפעה הלא טובה של הישיבה והחברים שלו בהתנהגותו הרעה. אמרו משפטים כמו: "אנחנו לא מאשימים אותך, זה הישיבה והחברים שהשפיעו עליך".

7. שדרו חוסר קבלה - הקפידו לגרום לבן שלכם תחושה של חוסר קבלה. העניקו לו תחושה ברורה של "אהבה בתנאי כפול" בלבד. הדגישו בפניו שלא תוכלו להיות מרוצים ממנו, אם הוא לא לומד 8 שעות ביום, מתפלל במניין "ותיקין", וצם בכל שני וחמישי. אם הבן שלכם משתף אתכם בנפילה רוחנית שעוברת עליו, הקפידו לא להרגיע אותו. הדגישו לו עד כמה זה חמור וחסר תקנה, ועד כמה מעכשיו לא תוכלו להעריך אותו יותר. בחור שמסוגל לשתף את ההורים שלו בקשיים ונפילות, ומרגיש שלא שופטים אותו - נמצא בסיכון גבוה להישאר מחובר לעולמו הרוחני.

8. הציבו מודל לחיקוי - הקפידו שלבן שלכם תהיה דוגמה ברורה מול העיניים. זה יכול להיות קרוב משפחה, וזה יכול להיות גדול הדור. תוכלו לומר לו, "למה הבן של משפחת אזולאי לומד עד השעות הקטנות של הלילה בישיבת בין הזמנים, ורק אתה לא יכול? אתה לא פחות מוכשר ממנו!", או "תלמד מאח שלך מה זה שטייגען אמיתי. אח, איזה בן תורה שהוא!". תוכלו גם להיעזר בדוגמה שלילית: "גם הבן של השכנים גרינברג - לפני שהוא התקלקל, הוא למד רק 4 שעות ביום. ככה זה מתחיל!", כך גם תמתגו אותו במיתוג שלילי, שיקל עליו את תהליך הנשירה מהישיבה שבה הוא לומד.

9. שדרו תחושת אי נוחות קבועה - דאגו שהוא יובך בכל פעם שבה אתם תופסים אותו בהתנהגות לא נאותה. וודאו שהוא רואה בעיניים שלכם גורם מלחיץ. בחור שמרגיש בנח בביתו עלול שלא לחפש את מנוחתו מחוץ לבית, וחמור מזה: קבלה והבנה בתוך הבית, עלולים להוריד דרמטית את הסיכוי שהוא יתחבר לרשתות החברתיות.

10. אל תהיו גאים בו - הורים שגאים בבן שלהם מייצרים אצלו תחושה ממכרת של רוגע ושלוות נפש, שעלולה לגרום לו להתחבר ללימוד. אנחנו לא רוצים להלחיץ אתכם, אבל היו בחורים שחוו תחושה של גאווה מצד ההורים שלהם גם כשהוא לא התנהג בצורה מושלמת, וכתוצאה מכך הם החלו ללמוד לא רק באמצע הזמן אלא גם בבין הזמנים!. אז כמובן שהסיפורים המזעזעים הם חריגים, אך כידוע, היוצא מן הכלל מלמד על הכלל.

במשך כל השנה אנחנו מתפללים, מורידים דמעות, ומזילים מכספינו ומכוחותינו להצלחת הבנים. השקענו כל כך הרבה - אך בבין הזמנים נדרשת עוד השקעה קטנה.

עצמו את העיניים, ודמיינו ילד בן 3 שחולה במחלה קשה. הוא שוכב במיטת בית החולים חיוור, וכל כמה דקות הוא מקיא ומלכלך את בגדיו וסביבתו. ההורים שלו עומדים על יד מיטתו, ואתם שומעים שהוא בוכה ואומר שהוא מרגיש מגעיל עם זה שהוא כל הזמן מתלכלך ומלכלך. אתם שומעים את ההורים שלו כועסים עליו ואומרים: "שוב הקאת?!", "הקיא שלך מגעיל!", "חבל שאתה מקיא!", ו"תראה איך הילד שמעבר לווילון לא מקיא בכלל...".

נכון שזה אכזרי? נכון שזה לא יפה שההורים לא שותפים לקושי שלו? אנחנו ננהג אחרת!

בתוך הבן הענק שלכם בן ה-24 מסתתר ילד קטן שלא תמיד מצליח לשמור על עצמו נקי. גם אותו זה מתסכל, גם הוא היה רוצה להתחבר יותר לרוחניות ולתורה, אבל לא פחות מזה - הוא מרגיש בודד. הוא מרגיש שהוא לא יכול לשתף אף אחד בהתמודדויות שלו, כי ההורים ישפטו אותו, יפסיקו להעריך אותו, ואפילו יכעסו עליו.

אם תצליחו להעביר לבן שלכם את התחושה שאתם שותפים מלאים למסע שלו, שאתם מוכנים לראות את העולם שלו דרך המשקפיים שלו, ושאתם לא מוכנים לתת לו להיות לבד בתוך כל הקשיים והתסכולים שהוא עובר - תזכו בבן אוהב שיחזיר לכם אהבה בכמות שלא הכרתם! נסו את זה!