בירושלים נחתמו ביום זאת חנוכה בהתעלות עילאית, ימי החנוכה המאירים בחצר הקודש בעלזא, עם עריכת השולחן הטהור לרגל היום הנשגב על ידי האדמו"ר מבעלזא.
רבבות החסידים שעשו את ימי החג בצל הקודש, נפרדו מההחג בה כידוע יש התגלות אור הגנוז שבתורה, בתחושת התעלות שתיחרט בלבבות לאורך השנה כולה.
מעמדי החנוכה בבעלזא החלו השנה באווירה של התעוררות מיוחדת עוד בטרם הודלק הנר הראשון. בשבת קודש פרשת וישלח, בעת רעווא דרעווין, הדהדו קירות בית המדרש בעת שירת הניגון הסקולענאי הידוע "זכר דבר לעבדך". האדמו"ר מבעלזא עודד את השירה במשך כמחצית השעה בהתעוררות עצומה ובדבקות עילאית.
מידי ערב, נכנס האדמו"ר למעמדי הדלקת הנרות בהיכל ה"גרויסע שטוב", כשרבבות חסידים צופים בחרדת קודש בעבודת הקודש בהטבת הנרות.
במהלך המעמד, הנעימו מקהלת חסידי בעלזא יחד עם מקהלת הילדים "פרחי חסידי בעלזא" במיטב ניגוני החנוכה, המשלבים ניגונים עתיקים מדור דור לצד יצירות חדשות. רגעים מרגשים נרשמו כאשר הגה"ח רבי פנחס פרידמן, ראש ישיבת "מבקשי השם", שורר את כמדי שנה את פסוקי ה"תמניא אפי" (פרק קי"ט שבתהילים) פסוק בפסוק, חזן וקהל עם כל קהלא קדישא הדין.
לאחר הדלקת הנרות וזמירת הפיוטים, נשא האדמו"ר דברות קודש חוצבות להבות אש, ואת המעמד חתם בריקוד אש קודש ליד המנורה הטהורה בטרם צאתו מההיכל.
בלילה השני נרשמה תכונה באורח מפתיע המשנה מהמנהג הקבוע: האדמו"ר הורה להציב את הגדר סביב המנורה עוד בטרם יציאתו מההיכל (בעוד שבשנים עברו הונחה הגדר רק לאחר צאתו).
כמו כן, הורה האדמו"ר לבחור המשמש כ"שומר" (המופקד בבעלזא על שמירת הנרות עד לכיבויים, כמסורת החצר בחנוכה ובשבתות. ח"ר) להתייצב על משמרתו ליד המנורה באופן מיידי עוד לפני שהאדמו"ר יצא מהיכל ה"גרויסע שטוב" – סדר שנמשך גם ביתר ימי החג ועורר תשומת לב רבה בקרב החסידים.
בימי החנוכה, זכו אלפי הבחורים והחסידים לחסות בצל הקודש גם בתפילת שחרית. האדמו"ר ניגש לפני התיבה לאמירת ההלל בבית המדרש הגדול, בנוסח המלבב.
לאחר התפילה, חילק האדמו"ר "מעות חנוכה" לאלפי תלמידי התלמודי תורה של חסידות בעלזא מרחבי הארץ ולבחורי הישיבות הקדושות. כמו כן, נשלחו מעות חנוכה לקהילות החסידים בתפוצות.
בצהרי יום "זאת חנוכה", נהרו רבבות מכל רחבי הארץ לירושלים. היכל ה"גרויסע שטוב" המפואר היה צר מלהכיל את קהל ההמונים שהגיעו לחזות בשולחן הטהור.
במהלך הטיש, נשא האדמו"ר אמרות קודש ודברי חיזוק עמוקים. בדבריו עמד על כוחם הסגולי של ימי החנוכה להאיר את נשמת היהודי גם בימים ה"אפורים" של השנה, והרחיב בעניין השפעת האור הרוחני המעניק לכל יהודי את הכוח לעמוד איתן מול ניסיונות הזמן.
כן הרחיב האדמו"ר על עבודת הקודש הנצרכת בימים אלו אם התקרבותם של ימי השובב"ים להכין כדבעי מתוך הכנה ראויה.
השולחן הטהור נחתם בשירת דבקות ובתחושת חיזוק פנימית, כאשר החסידים יוצאים לדרכם כשהם "טעונים" באור התורה והחסידות שקיבלו בימים אלו בצל הקודש.
0 תגובות