מחקר חדש שפורסם בכתב העת Science מציע הצצה מפתיעה לאחת מהסתגלויות החריגות ביותר בעולם היונקים: הדרך שבה קנגורואים הצליחו להתמודד עם עשבים קשים ושוחקים - בלי לאמץ את הפתרון המקובל בשאר העולם.
עשבים נחשבים לאחד ממקורות המזון המאתגרים ביותר עבור בעלי חיים אוכלי צמחים. הם מכילים חלקיקי צורן (סיליקה) זעירים ולעיתים מכוסים באבק, מה שמוביל לשחיקה מהירה של השיניים. באירופה, אסיה ואמריקה, ליונקים כמו סוסים ואיילים יש שיניים גבוהות ומורכבות, עם מבנים המסייעים לטחינה יעילה ועמידות לשחיקה.
אלא שבאוסטרליה הסיפור שונה לחלוטין.
המחקר, שהובל על ידי חוקרים מאוניברסיטת פלינדרס בדרום אוסטרליה, מראה כי לקנגורואים יש מבנה אחר: במקום להגביה את כותרת השן, הם בעלי שכבת אמייל עבה במיוחד. הסיבה לכך נעוצה גם באופן הלעיסה הייחודי שלהם - תנועה אנכית של חיתוך, בניגוד לתנועת הטחינה האופקית של בעלי הפרסות.
אך התאמה ביולוגית לבדה אינה מסבירה את הצלחת הקנגורואים.
בעבר הרחוק של אוסטרליה, יונקים אחרים - קרובי משפחה של וומבטים - היו אלו שנראו מותאמים יותר לתפקיד אוכלי העשב, עם שיניים המזכירות את אלו של פרסתנים. אלא שרבים מהם נכחדו עוד לפני שהעשבים התפשטו ברחבי היבשת. היעלמותם יצרה "שטח פנוי" אקולוגי, אותו ניצלו הקנגורואים.
"ההיסטוריה של היונקים אוכלי העשב באוסטרליה היא במובנים רבים הפוכה", אמר ד"ר איידן קאוזנס, ממובילי המחקר. "הקנגורואים, שלועסים בתנועה אנכית, הם אלו שהצליחו - בעוד שבשאר העולם דווקא הלועסים בתנועה אופקית שלטו".
0 תגובות