עם סיומה של מלחמת העולם השנייה, הגיעה ההנהגה הנאצית להבנה הברורה שהם עומדים להפסיד הכל. בעוד חלקים בצבא נלחמו עד הכדור האחרון, רבים אחרים החלו בתכנון מסלולי הימלטות והסתננות.
>> למגזין המלא - לחצו כאן
עקרון הפעולה היה: אם אתה לא יכול להילחם בו הצטרף אליו. וכך, נאצים רבים עברו לדוגמה, לצבא ארה"ב, עזרו בפיתוח האטום, הסתננו וקיבלו טיהור לעברם המדמם. אך האם ידעתם שאיש אס.אס אחד הסתנן לישראל ואף הגיע לדרגת קצין בצה"ל?
זהו סיפורו הבלתי יאמן של אולריך שנפט, הידוע גם בכינוי "גבריאל זיסמן".
זהות הכפולה
הדרמה של סוף מלחמת העולם השנייה הותירה את גרמניה שסועה. עריה היו הרוסות בעקבות הפצצות כבדות, המדינה חולקה לארבעה אזורי כיבוש, המזון ניתן במשורה, ומציאת עבודה הייתה אתגר קשה.
בתוהו ובוהו זה, השתחרר אולריך שנפט, חייל אס.אס לשעבר שנולד בקניגסברג, מן השבי והגיע למינכן. שם, במשחק הישרדות שהפגין בו מיומנות גבוהה, גילה שנפט דרך יצירתית לחיות: הוא חלק חדר עם שותף יהודי, שחשף בפניו כי ארגון הג'וינט מחלק סיוע וחבילות מזון לעקורים ניצולי שואה.
בלי היסוסים, החליט שנפט לפשוט את זהותו הארית וללבוש זהות חדשה של פליט יהודי, כשהאירוניה של הדבר, שאיש אס.אס מצטרף לשורת הקורבנות כלל לא הטרידה אותו. הוא הצהיר שהוא בן לאם גרמנייה ואב יהודי, וכך יצא עם קבוצת מעפילים ממרסיי שבצרפת, כשהוא מאמץ את השם גבריאל זיסמן.
מעפיל, מדריך חבלה וקצין בצה"ל
עם הגעתו לארץ, הצטרף גבריאל זיסמן להגנה. שנפט, שהיה בחור צעיר, חסון ובנוי לתלפיות, עשה רושם עז על מגייסיו, שלא ידעו דבר על עברו הצבאי באס.אס. הוא גויס לצוות ההדרכה של ההגנה, שם אימן צעירים אחרים בהפעלת נשק, והפגין יכולת בטיפול בחומרי חבלה במחנה בקפריסין.
הכישורים הצבאיים הבלתי-יאמנים שלו באו לידי ביטוי חריף במהלך שירותו בצה"ל לאחר הקמת המדינה: הוא שירת כקצין תותחנים. לפי טענות מאוחרות יותר, שנפט הצליח לחסל לבדו שישה מסתננים ממצרים במהלך סיור ליד אשקלון. איש האס.אס לשעבר, הפך בתוך שנים ספורות לקצין מוערך שנלחם למען מדינת היהודים.
אולריך שנפט נולד בשנת 1923 בקניגסברג, ערש התרבות הפרוסית-גרמנית. אימו, שלא נישאה מעולם, מסרה אותו לבית יתומים, ואולריך הקטן אומץ בידי משפחה גרמנית טיפוסית. בבית הספר המקצועי שבו למד רכש השכלה כטכנאי, וכשמלאו לו 18, בשנת 1941, גויס לאס-אס ונשלח לחזית המזרחית במסגרת מבצע ברברוסה לכיבוש ברית המועצות.
בתחילת הקרבות נפצע קלות, מזל שהציל אותו מתמרון שהותיר כרבע מיליון הרוגים גרמנים, ולאחר שהחלים נשלח לחזית היוגוסלבית. לקראת סוף 1944 נפל בשבי האמריקני בצפון איטליה, ושוחרר רק בשנת 1947, מכיוון שלחם כחייל סדיר לא היה מעורב ברצח אזרחים או פשעים נגד האנושות.
במשך הזמן מידע אנונימי חשף כי בעת שהיה שיכור, הראה לחבריו תמונה שבה הוא לובש מדי אס-אס והתוודה כי חי בזהות בדויה. המידע החשוב הזה עבר לדרגים הגבוהים שמיד הורו לשחררו מצה"ל.
הרצון לשוב הביתה
מאוכזב מפיטוריו מצה"ל, שנפט נשאר בישראל ועבד מדי פעם בעבודות מזדמנות תוך כדי ששכר חדר בביתם של זוג עולים יהודים מגרמניה. במהלך שהותו, הוא שכנע את בעלת הבית שלו, והשניים שקלו להשאיר את הבעל הנבגד מאחור ולחזור יחד כזוג נשוי לגרמניה.
בעוד הידיעות על ההתאוששות המהירה של מערב גרמניה מגיעות גם לארץ הקודש. גבריאל זיסמן שכנע את בעלת הבית לעלות על אוניה לגנואה שבאיטליה, ומשם להמשיך לגרמניה ולבנות חיים חדשים לצד משפחתו המצליחה, שהשאירה אחריה נכסים רבים.
בגנואה הגיש זיסמן בקשת אשרה בקונסוליה המערב‑גרמנית המקומית, אך נענה בשלילה ישראל עדיין אסרה אז על כניסה לגרמניה. בעלת הבית המשיכה לגרמניה עם דרכונה הגרמני, בעוד זיסמן נתקל בסירוב חוזר ונשנה, גם כאשר גילה לנציגי הקונסוליה את זהותו האמיתית.
בגידה - הפיתוי המצרי
למרות הישגיו, שנפט פיתח געגועים הביתה, תוחלתו של שנפט לשוב לגרמניה נכזבה, ובידיו נשאר סכום כסף זעום. מתוך מצוקה כלכלית וחיפוש דרך הימלטות, הוא פנה אל הקונסול המצרי בג'נובה והציע את שירותיו תמורת כסף ועזרה לחזור למערב גרמניה. הקונסול העביר אותו אל הנספח הצבאי המצרי ברומא, ומשם טס שנפט לקהיר בדרכון מצרי על שם "רוברט חייט", לאחר שהפקיד את דרכונו הישראלי בידי הנספח.
בקהיר, קציני מודיעין בכירים חקרו אותו ממושכות באנגלית ובגרמנית, כשהם חושדים בתחילה שהוא סוכן ישראלי שנשלח להפיץ דיסאינפורמציה. שנפט נחקר שוב ושוב על אותן שאלות, שנגעו לעברו הצבאי, יחידות צה"ל, מיקומן, חימושן, תוכניות אימונים ושמות קצינים. תשובותיו היו מפורטות והשביעו את רצון החוקרים.
במהלך שהותו של חודש ימים בבירת מצרים, הוא נלקח גם לסיורים רגועים בעיר ולאתרי תיירות מפורסמים כמו הפירמידות ושיט לילי על הנילוס. אך בסיום החקירה, הגיעה ההצעה המפתה והמטרידה: לחזור לישראל, לנסות להתגייס שוב לצבא הקבע ולפעול כסוכן סמוי בתשלום עבור המצרים.
הרעיון המצרי היה להפוך את הקצין הישראלי ל"סוכן רדום", שיספק ידיעות רק לאחר שיבסס את מעמדו בדרגות גבוהות יותר. שנפט קיבל תדרוך מפורט, ואף צויד בפריט מדהים: עט נובע "שיורה גז ויכול לחסל אנשים".
אף ששנפט רצה רק "עיסקה חד-פעמית", המצרים לא התעקשו במיוחד, משום שהם סברו שיש סיכוי טוב שבסופו של דבר יסכים לעבוד עבורם כסוכן לטווח ארוך, וקבעו עימו דרכי התקשרות.
הווידוי והמלכודת: "קפטן עדנאן"
שנפט שב לגרמניה בזהותו המצרית. הוא הצליח לאתר את בעלת הבית שלו, מרגו, בברלין, שנפט התוודה בפניה על כל קורותיו: שירותו באס.אס, התחזותו ליהודי, ושירותו החשאי החדש עבור המודיעין המצרי.
גילוייו הכפולים זיעזעו אותה עמוקות. כאשר המפגש לא עלה יפה ומרגו סירבה לעזוב את בעלה, החליט הבעל, בעידודה של אשתו, לדווח עליו לשלטונות בישראל.
המידע הגיע לידיהם של ראש השב"כ, עמוס מנור, וראש המוסד, איסר הראל. השניים החליטו כי יש לפעול ולהחזיר את שנפט לישראל כדי להעמידו לדין על מגע עם סוכן זר.
מכיוון שהפעולה הייתה אמורה להתבצע מחוץ לגבולות המדינה, המשימה הוטלה על המוסד. כדי ללכוד אותו, נבחר שמואל מוריה, שהתחזה ל"קפטן עדנאן אבן עדנאן".
המוסד יצר סיפור כיסוי מתוחכם: הם יציעו לשנפט משימת ריגול כלכלית. המטרה הייתה לא להפחיד אותו במשימה צבאית, אלא לחדור ללבטיו ולרכוש את אמונו. הסיפור נסב סביב גילוי הנפט האחרון באזור חלץ ליד אשקלון, נושא שעורר עניין בין-לאומי.
הקשר נוצר במועדון לילה בפרנקפורט, שם נפגש שנפט עם מוריה שהזדהה כאזרח עיראקי. שנפט, ששב לחיי עוני וניוון בגרמניה, השתכנע וגמלה בליבו ההחלטה להיענות להצעה, בתנאי שיקבל דרכון חדש ושכר נאה. הוא האמין כי הקפטן העיראקי הוא נספח צבאי בשגרירות עיראק בפריז.
בפריז, מוריה הפעיל על שנפט שמרטפות טובה. הוא לא הניח לו להיות לבד במשך שלושה ימים, לקח אותו למסעדות ולבילויים. מוריה נזהר ולקח אותו רק לרחובות צדדיים ומסעדות בלתי מוכרות, כאלו שמתאימות לערבים, כדי שלא ייתקל במכרים. ואכן, באחת המסעדות הפרסיות ליד שער הניצחון, אירע כמעט אסון: מוריה נתקל בזוג ישראלים, כשהבעל היה עובד "המוסד" שפגש אותו ימים ספורים קודם לכן. מוריה נאלץ "להוריד את ראשו והחמיץ פניו" כדי למנוע זיהוי ושיחה בעברית. אחר כך, ימים ספורים לאחר מכן, הם כבר היו בחזרה בישראל.
מעצר, משפט והיעלמות
לאחר ששוכנע כי העיראקים יספקו לו זהות בדויה ומעטפת בטוחה, הסכים לקבל תפקיד חדש בחייו –זהות נוספת בשם דוד ויזברג.
כשהגיע לנמל התעופה בלוד, עלה למונית שממתינה לו, התמקם בנוחות במושב האחורי והורה לנהג להתחיל בנסיעה. ברגע שלא ציפה לו, נכנסו למונית שני אנשי שב"כ ושאלו אותו ישירות: "איך נוכל לפנות אליך, גבריאל זיסמן או אולריך שנפט?" הוא לא הספיק להחליט והמונית זינקה והובילה אותו ישירות אל מרתפי השב"כ.
הוא נעצר. הוא הועמד לדין בבית המשפט המחוזי בתל אביב באשמת מגעים עם הסוכנים המצרים ומסירת ידיעות לאויב. נכונותו לרגל עבור ה"מודיעין העיראקי" (מלכודת המוסד) לא נכללה בכתב האישום, מחשש שבית המשפט ידחה סעיפים אלו בטענה כי שנפט הודח לבצע את העבירות על ידי סוכן מדיח (שמואל מוריה).
המשפט התנהל בדלתיים סגורות, ושנפט נמצא אשם ונדון לשבע שנות מאסר. לקראת שחרורו של אסיר בטחוני צרפתי בכלא רמלה, התחנן בפניו שנפט שיעביר הודעה לקפטן עדנאן בשגרירות עיראק בפריז. האסיר, שחשש ששחרורו יתעכב, בגד בו.
>> למגזין המלא - לחצו כאן
לאחר שריצה את עונשו, גורש אולריך שנפט מהארץ. ומאז שובו לגרמניה עקבותיו נעלמו. הסיפור של שנפט, חייל אס.אס שהיה לקצין תותחנים בצה"ל וריגל לטובת מצרים, נמוג לתוך ערפילי ההיסטוריה, והיום הוא משמש רק כפרק בשיעורי המורשת וההיסטוריה של שירות הביטחון הכללי.
קרדיט: עיתונות התקופה, ספר מרגלים-איתן הבר, הספרנים, נריה פיש ועוד.
0 תגובות