בזמן שרבים רגילים לראות עזים רועות באחו, מחזה יוצא דופן ממתין למטיילים בדרום-מערב מרוקו: עזים מטפסות ואוכלות על עצים. תופעה משונה זו הפכה לאטרקציה תיירותית, אך מאחוריה מסתתר סיפור מורכב של מאבק הישרדות אקולוגי ושיתוף פעולה מפתיע בין בעלי חיים וצומח.
המחזה הייחודי מתרחש באזורים הצחיחים והצחיחים למחצה של דרום-מערב מרוקו, כאשר העזים מטפסות על עץ הארגן, שנפוץ באזור.
מדוע הן מטפסות לגובה? העזים נמשכות לפרי הארגן, לו יש ציפה בעלת ריח מתוק וארומטי. באזורי מחיה צחיחים אלו, מרבית הצמחייה הירוקה והטרייה נמצאת דווקא בצמרות העצים, שיכולים לצמוח לגובה של עד 10 מטרים. לכן, העזים הביתיות באזור מפתחות חיבה מיוחדת לטפס למרומי הארגן כדי למצוא מזון טרי.
התקופה האותנטית לצפייה בעזים אוכלות פרי היא כאשר הפרי מבשיל, תהליך שלוקח כשנה, והבשלתו מתרחשת בחודשים יוני עד יולי.
אולם, בגלל הפוטנציאל הרווחי, המראה של עזים על העץ מושך תיירים רבים המעוניינים לצלם. כדי לנצל זאת, חקלאים מקומיים רבים מעלים עזים בכוונה על העצים במהלך עונת התיירות, גם כאשר אין עליהם פירות, כדי לגבות תשלום עבור צילומים.
התנהגות זו לא רק גורמת לסבל לעזים, שנאלצות לעמוד בימי שמש קופחת, אלא גם פוגעת בעץ הארגן עצמו, שמוערך כבר כיום כפגיע על ידי האיגוד הבינלאומי לשימור הטבע (IUCN).
על אף שנטען שהעזים מהוות מטרד לעצי הארגן, מדענים ספרדיים גילו דרך בלתי צפויה שבה הן דווקא מסייעות להישרדות העץ.
זרעי הארגן הם גדולים וקשים, והעזים אינן אוהבות אותם. כשהן מעלות גירה (לועסות מחדש את המזון המעוכל למחצה), נצפו העזים יורקות את אגוזי הארגן. מנגנון פיזור הזרעים הנובלי הזה מוביל לכך שהזרעים הנקיים "נשתלים" בקרקע חדשה. על ידי כך שהזרע מגיע למרחק מהעץ המקורי שלו, סיכויי ההישרדות של השתיל עולים באופן משמעותי.
כך, באמצעות הטיפוס והלעיסה, העזים מסייעות למעשה בהפצת הזרעים של עץ הארגן, המכונה בצדק "הזהב המדברי" של מרוקו, בשל השמן היקר המופק מזרעיו ומשמש לבישול, קוסמטיקה וטיפול במחלות עור.
0 תגובות