במסגרת השו"ת המתפרסם בעלון 'אחוותא', נדרש הגר"א בוטבול לשאלות המצויות הנוגעות לגבול הדק שבין איסור לשון הרע לצורך חיוני בחיי היום-יום ובשלום הבית.
כניסה למקום שיגרום לחשיפת בעל הלשון הרע
שאלה:
אדם שמע לשון הרע על "הדרשן שידבר בבית כנסת פלוני", והקפיד שלא לדעת את זהותו. בהמשך נוח לו להתפלל באותו בית כנסת, דבר שיגרום לחשיפת זהות המדובר. האם מותר לו להיכנס לבית הכנסת, או שיש בכך חשש איסור לשון הרע?
תשובה:
אדם שנחשף לדברי לשון הרע על אחר מצווה שלא להאמין לדברים ולא לשנות את יחסו כלפי אותו אדם, ובכך ניצל מאיסור קבלת לשון הרע.
במקרה זה, אם הכניסה לבית הכנסת תגרום לחשיפת זהותו של המדובר ובשל כך יקבל בלבו את דברי הגנות או שישתנה יחסו אליו, עליו להימנע מלהיכנס לבית הכנסת כדי שלא להיכשל בלשון הרע.
אולם אם הוא יודע בבירור שלא יקבל כלל את הדברים ולא יחול כל שינוי ביחסו לאותו אדם, רשאי הוא להיכנס ולהתפלל שם.
פריקה רגשית בין בני זוג - האם מותרת?
שאלה:
אישה משתפת את בעלה בדברים קשים על פגיעות שחוותה בעבר מהוריה, מתוך צורך רגשי לפרוק ולשתף. האם צורך זה נחשב ל"תועלת" המתירה לבעל לשמוע את הדברים, וכיצד ניתן להבחין בין צורך אמיתי לבין שמיעה אסורה?
תשובה:
אישה שנפגעה פגיעה נפשית מהוריה, וברצונה לפרוק את תחושותיה הקשות כדי להקל מעליה את סבלה, מותר לה לשתף בכך את בעלה. זאת משום שכל כוונתה לתועלת רגשית ולתיקון נפשה, וכפי שפסק מרן החפץ חיים בכלל י'.
עם זאת, לכתחילה ראוי שתדבר תחילה עם הוריה על הפגיעה, כדי לאפשר תיקון והתנצלות, ובכך יתייתר הצורך בשיתוף. אם עשתה כן ולא נענתה, מותר לה לשתף את בעלה, והדבר נחשב לתועלת מותרת, מאחר שהוא נועד להקלה נפשית.
התשובות התפרסמו בעלון אחוותא מבית 'אחוות תורה' ומובא כאן באדיבותם.
להצטרפות לקבוצת עדכוני אחוות תורה ולקבלת עלון אחוותא לפני כולם - כנסו >>
0 תגובות