אמש, מעל בימת הכנסת, דיבר ראש הממשלה הנצחי בנימין נתניהו על חשיבות ערך לימוד התורה.
נתניהו, אדם שכבר מזמן הפך לדמות שקשה לקלף ממנה את התפקיד (יש ילדים שלא חיו עם ראש ממשלה אחר, קצת בנט, וחזרה לשגרה) ועדיין, כשראש הממשלה עצמו מדבר על ערך לימוד התורה על בחורי הישיבות והכוללים – זה תמיד מרגש ומחמם את הלב, מה רע בקצת יידישקייט?!
אבל הפעם היה בנאום טעם מר, כשחללי הכלא מתמלאים לא מפושעים או עבריינים, לא ממחבלים או שודדים, אלא מנזר הבריאה - לומדי תורה, בחורים ממיטב הישיבות שנכלאים בעוון 'עסק התורה', הנאום המפונפן של נתניהו צרם לאוזניים. רבים סירבו להתרפק על המילים, על הקול העמוק שנשמע כשוקולד לאוזניים עייפות. די, גם לציניות יש גבול.
אך הזעם של אנ"ש הופנה בעיקר לחברי הכנסת החרדים, שבעת צרה היא ליעקב. מסיבות מובנות הם נמנעים כמעט מלהופיע בציבור, ממעטים להתראיין ולספק תשובות - כאילו הבוחרים שלהם הם קהל המצביעים של מפלגת הפיראטים. "אנחנו לא קבלני הצלחות", אומרים לנו כבר שבעים שנה, פרוש הבן, האב והסב, ועמם שאר הנציגים.
נו, מה יעשה שליח דרחמנא ולא יסתום? האכזבה והכישלון מצליפים בו בפרצוף יום אחר יום, וקשה לארגן את המילים. במילון או בויקיפדיה אין ערך שמסביר את הקונספציה שהבאנו עד הלום - השביעי לעשירי של עולם התורה. 'משימת העל' של הנציגים החרדים עומדת על כרעי התרנגולת.
אבל אצבע אחת מאשימה צריך להסיר מן האוויר.
רבים האשימו אותם שהם מאמינים לנתניהו, הלהטוטן ששולף שפנים מהכובע, הקוסם ואמן המילים שמלהטט בהם, והם כמו העכברים של החלילן מהמלין צועדים אחריו בסך.
גפני או דרעי מכירים את נתניהו לפחות כמו שכולנו מכירים אותו, שועל חמקמק שתמיד דוחה לשבוע הבא מה שאפשר לדחות למחר. כך יש להניח שגם שותפיו לאינספור ממשלות, פגישות ודילים פוליטיים, מכירים אותו היטב - על כרעיו ועל קירבו, ולמעט חוק הגיוס הם תמיד ידעו לרקוד אתו בהתאמה. הים אותו ים ונתניהו אותו נתניהו.
אבל הפעם זה שונה, הכרח לא יגונה, חוק הגיוס הוא ניסיון לרבע את המעגל.
רוצים להשתכנע? בואו נעשה רגע דמיון מודרך: חברי הכנסת החרדים שומעים מגדולי ישראל חדשות לבקרים שהצבא הוא שמד ושואה, טלאי צהוב. השבוע אפילו שמענו גם מראש ישיבה חשוב שהצבא כמו היטלר וזה רק הולך ומסלים; ראשי ישיבות אומרים זאת מעל כל מיקרופון רענן, ולמעט מטקטיקת 'לשבור את הכלים' לא זכינו לשמוע פתרון אחד של דעת תורה (ואולי באמת אין כזה) כיצד בכלל ניתן להעביר חוק גיוס? או במילים של אנשים פשוטים: להסדיר את מעמדם של לומדי התורה בארץ ישראל.
אחרי ככלות הכול, מי מאיתנו מוכן לחתום על בחור אחד ביקום שילך במודע ל"מחנה ריכוז", למעבדת השמדה רוחנית שמעבירה נשמות יום־יום על ג' עבירות חמורות? אז איך נגשים בכלל לשולחן המשא ומתן? ושלא לדבר על לסגור קצוות בעניין המכסות?
מה בעצם רוצים מח"כ חרדי? שיכריז שהוא נכשל? לא יקרה, וזה יותר מדי שקוף. שיצא מהממשלה בטריקת דלת ויפיל את הממשלה כפרי בשל לידי ההוא ממגלן וההוא ממערכת במחנה, איך זה בדיוק יקדם את חוק הגיוס?
הרי הח"כ החרדי מוכן להעביר חוק גיוס אתמול ולצידו את התקציבים שיתנו אוויר לנשימה לעולם התורה, חלקם אפילו מאמינים במה שאמר הרב שך בעניין הגיוס על אלו שלא לומדים וכו' רודף וכו'... אבל אדמו"רים ורבנים של קהילות גדולות רוצים שמה שהיה הוא שיהיה: אתה חרדי, קבל פטור; מה שהיה שבעים שנה - ימשיך להיות עוד שבעים שנה.
ועכשיו נניח לרגע שהציבור החרדי מסכים שאסור לשום חרדי בשום מצב להתגייס. אנחנו לא חיים בחלל ריק. קחו ליכודניק ממוצע, שלא לדבר על מפלגות ימין דתי שדוגלות ב"ספרא וסייפא" ולא מפסיקים לטמון את ליבם בין ברושים. קחו אותם לשיחה קצרה בנושא הגיוס ותבינו שזו פריזמה חרדית נטו. חברי הכנסת החרדים צריכים להתקדם בתוך בריכת ג'לי, להציג את גדולי ישראל מול המציאות של ריאל פוליטיק.
ובנימין נתניהו מצדו? הוא יכול לתת להם דף ריק למלאות ולחתום עליו בעיניים עצמות, העיקר להיות דבוק לכסא. אבל גם הוא וגם הנציגים החרדים יודעים שחוק שלא יגייס חלק מכובד מהציבור לא יעבור בג"ץ, ובינינו לבין עצמינו, הוא לא יעבור אפילו בליכודיאדה.
סוף דבר
כולם בכנסת יודעים שיש פער בין היצע לביקוש. נתניהו רצה להעביר רפורמה לפני חוק הגיוס - לא רק כדי לדחות אותם (אולי גם), אלא מפני שכל חוק כזה בג"ץ היה פוסל על אתר. אז מתחילים בעיקריות ורק אז ניגשים לקינוחים. וכשכולם הבינו על בשרם שרפורמה משפטית לא תעבור, גם הח"כים החרדים וגם נתניהו הבינו שמה שנותר הוא רק לכדרר ולמשוך זמן.
את נתניהו וספר הקסמים שלו כולם מכירים - אבל איך ח"כ משה גפני תמיד אוהב להגיד בזעם קדוש: אנחנו חרדים, אבל לא מטומטמים...
0 תגובות