אלוף המילים, הסיסמאות והעקיצות המהדהדות שוב עמד במליאת הכנסת והצליף ביריביו. בכל הנוגע לשכנוע וחידוד מסרים – לראש הממשלה אין מתחרים, ולאחרונה המופע הזה מלווה במחיאות כפיים סוערות מצד קואליציה שנאחזת בכיסאותיה בכל כוחה.
אך מה שמפתיע אינו הצלחת המופע, אלא העיוורון החוזר של חברי הכנסת החרדים. אלו שבעבר הציגו משנה סדורה ועקרונות, נסחפים כעת אחרי "מתק שפתיים" ומילים ויראליות. פעם אחר פעם הם מוזמנים ללשכה, משתכנעים ש"אוטוטו" חוק הגיוס עובר – רק שצריך קודם לעבור את הרפורמה, את איראן, או את הספין התורן של הליכוד. רק אז, מבטיחים להם, הוא יתפנה להתחייבויות עליהן חתם.
נתניהו, לצד הישגיו המדיניים, הפך לטקטיקן ערמומי היודע לנצל במומחיות פוליטיקאים החוסים בצילו בשיטת ה"שתמש וזרוק".
קל לדמיין את הסיטואציה המשעשעת: הוא מסתגר בחדר עם נציגי 'יהדות התורה' או ש"ס, עוטה מסכת רצינות ומשקפי קריאה, ומשרבט בעט פיילוט כחול ציור של "פצצה" אקטואלית על דף לבן – והם, אחוזי חלחלה והשתאות, מעניקים לו שוב את תמיכתם.
גיבורי מקלדת - מה עשיתם כשילד נרצח?
שלוש שנים חלפו מאז כוננה הממשלה. הנציגים החרדים, שהיו עליזים ושמחים ביום השבעת הממשלה, תלו עיניים ברק ותמימות באדם האנוכי העומד בראשה. מאז, הם ונתניהו שועטים זה לצד זה כרכבת הרים: עולים ויורדים, צמודים צמודים. ברצונו – הוא משלב אותם בלו"ז, וברצונו – הוא מנפנף אותם לכל הרוחות. אם הם מעיזים להרים ראש, הוא משסה בהם את אנשי אמונו מהשורות האחוריות או מאולפני התקשורת. כמו במשחק שכונתי – לפעמים הם שחקני ספסל, ולפעמים הם חברים רק לכמה דקות.
זוהי הפוליטיקה של מי שקשר את גורלו עם האיש שלא רואה ממטר בדרך לעוד טיסה לוושינגטון כדי לשתות עוד קצת "מיץ אומץ". למרבה השבר, קשה לזהות כיום מי הקטר ולאן נוסעת הרכבת. מעל הכל מרחפת התובנה המרה: את הממשלה הבאה הוא ירכיב עם יריביו הנוכחיים, וישאיר בצד את "החרדים המעיקים" בדיוק כפי שעשה לפני 13 שנים. אולי את זה הם כבר מבינים, וכל מה שנשאר להם הוא פשוט לספור את הימים לאחור.
0 תגובות