היסטוריה ואקטואליה

מי השתתף בהלוויתו המכובדת של רבי ישעיה מקרסטיר - ולמה? | פרק שלישי

כעשרים וארבעה אלף איש, ביום רביעי, 29 באפריל 1925, השתתפו בהלוויתו של רבי ישעיה מקרסטיר שנערכה בכפר הקטן בּוֹדְרוֹגְקֶרֶשְׁטוּר | כך תיארו עיתוני התקופה את ההלוויה ומשתתפיה | ישראל שפירא עם הפרק השלישי בסדרה אודות דמותו האגדית של האדמו"ר רבי ישעיה מקרסטיר (היסטוריה)

(צילום: אחים לאנטשעווסקי)

ביום רביעי, 29 באפריל 1925, נאספו בכפר הקטן בּוֹדְרוֹגְקֶרֶשְׁטוּר כעשרים וארבעה אלף איש. עיתון 'היינט' הווארשאי שדיווח על ההלוויה בגיליון ה-13 במאי, מנה בין הבאים יותר ממאה רבנים, שופטים עליונים, קרדינלים, אצילים ואלפי אנשים שטרחו והגיעו ממרחקים. בית הקברות של הכפר לא יכול היה להכיל את ההמון. כתב העיתון תיאר הלוויה שאיחדה יהודים ולא-יהודים באבל משותף. ('היינט', ווארשה, 13 במאי 1925).

כיצד זוכה רב של כפר קטן לאבל כזה? לא משום שחיבר ספרי הלכה, לא משום שהיה מגדולי הפוסקים, ולא משום שהשתייך לשושלת חסידית חשובה. התשובה שעולה מן המקורות פשוטה: אדם אחד בכפר קטן בהונגריה החליט שחייו הם רכושם של הזולת.

בתוך אלפי המשתתפים, בחר כתב 'היינט' לציין שם אחד במפורש ולפתוח בו את תיאור האבל הציבורי: הגרף ארנסט שצ'ני-וולקנשטיין, אדון האחוזה של בּוֹדְרוֹגְקֶרֶשְׁטוּר, שהלך ברגל יחד עם ההמון היהודי אל בית הקברות. מי היה האיש הזה? צאצא משתי משפחות אצולה הונגריות מן השורה הראשונה, בעל חצר בוינה, בעל האחוזה כולה. אציל קתולי נכבד שעמד שם לא כמחווה פוליטית ולא כמעשה נימוס מעמדי. הוא עמד שם כשכן שאיבד שכן, כאדם שכיבד אדם.

ויש לדעת: בשנות מלחמת העולם הראשונה, באותן שנים עצמן שבהן הסתיר ר' ישעי'לה את בחורי הישיבה במרתפו והאכיל את עניי הכפר במטבחו, ניהלו הגרף ורעייתו בית-חולים שדה ומטבח ציבורי לחיילים פצועים - והכול מכספם ומשאביהם הפרטיים. צדיק משפיע על סביבתו ור' ישעי'לה השפיע על הגרף.

עיתון 'היינט' ניסח את הדברים: "ר' ישעיה'לה רכש לעצמו שם כאדם בעל אופי גדול ואצילי, שאנשים נהרו אליו לבקש עצה וסיוע רוחני - לא יהודים בלבד אלא גם רבים שאינם יהודים, שבקרבם זכה לכבוד של אמת". שימו לב לניסוח: הם לא באו לראות נפלאות, לא באו מתוך סקרנות. הם באו לבקש עצה - כלומר ר' ישעיה'לה היה בעיני סביבתו אדם שיש לו דעת צלולה, שמבין בני אדם ואת צרכיהם, ושאפשר לסמוך על שיקול דעתו.

מאיר שש, בספרו על קהילות זמפלן (Vanished Communities in Hungary, ניו יורק 1986), מתאר כיצד ידעו יהודי האזור לאורך דורות להיאבק על האינטרסים שלהם ולנצל את קשריהם עם האצולה המקומית. ר' ישעיה'לה לא רק ידע לנהל את הקשרים הללו - הוא הפך אותם כולם למנוף לטובת אחרים. ההון החברתי שצבר, ההיכרות עם הגרף, הקשר עם ראש המועצה, הגישה לפקידי הממשלה במחוז - הכל בשביל להאכיל את העניים.

מקורות:

  • עיתון 'היינט', ווארשה, 13 במאי 1925
  • Meir Sas, Vanished Communities in Hungary, New York 1986

תודה רבה לידידי הרב מרדכי יעקובוביץ חוקר תורני ומטפל רגשי על העזרה בהכנת הכתבה

האם הכתבה עניינה אותך?

כן (76%)

לא (24%)

תוכן שאסור לפספס:

0 תגובות

אין לשלוח תגובות הכוללות דברי הסתה, לשון הרע ותוכן החורג מגבול הטעם הטוב.

1
צילום של העיתון?
יהודי

אולי גם יעניין אותך:

עוד בחסידים ואנ"ש: