לא יהיה לך שטפנשט אחרים על פני / דעה

לֹא יִמָּצֵא בְךָ מַעֲבִיר בְּנוֹ וּבִתּוֹ בָּאֵשׁ קֹסֵם קְסָמִים מְעוֹנֵן וּמְנַחֵשׁ וּמְכַשֵּׁף. וְשֹׁאֵל אוֹב וְיִדְּעֹנִי וְדֹרֵשׁ אֶל הַמֵּתִים. כִּי תוֹעֲבַת ה’ כָּל עֹשֵׂה אֵלֶּה; וּבִגְלַל הַתּוֹעֵבֹת הָאֵלֶּה ה’ אֱלֹהֶיךָ מוֹרִישׁ אוֹתָם מִפָּנֶיךָ. תָּמִים תִּהְיֶה עִם ה’ אֱלֹהֶיךָ.

התרמית בשטפנשט כל-כך בולטת שכל בעל נפש מזדעזע מהעובדה שכך היה לו לצדיק לאחר מותו, שקברו הפך למסחטת כספים משומנת ומיוח"צנת, דווקא מאותם קשי היום. אותם אוכלוסיות מצוקה שבוודאי היו באים אליו לקבל ברכה בימי חייו והוא היה מעשירם מכספו והונו ולא הם.

"והצדיקים, אין בונים להם נפש על קברותיהן - דבריהם הם זכרונם"

שמא תגידו: "מה זה עניינך, תחוב את עינך בתלמודך ואל תתערב בעסקיהן של ישראל שמוטב יהיו שוגגין ואל יהיו מזידין".

האמת שטענה טובה יש לכם עלי, אך אני מזדעק על הכפשתה של תורת ישראל כולה והכתמתה בכתם עבודה זרה אנטי-מוסרי זה.

אותם אנשים מכלים את ממונם של ישראל, והכל בכח התורה, התפילה והצדקנות. האם אין צריך כל בר ישראל לצווח ככרוכיה כנגד התופעות הנלוזות הללו?! הלא בכך אנחנו מאשרים כי זו התורה וזו שכרה - משווקים ניסים, בבאות, נפלאות ורוכשים ארמונות פאר ומכוניות שרד. זו התובנה אותה אנחנו רוצים להעביר לילדנו?!

ומה התורה הקדושה אומרת?

כתב הרמב"ם: "איזה הוא דורש אל המתים?... לובשים מלבושים ידועים, ואומרין דברים, ומקטירין קטורת ידועה, וישנים לבדם--כדי שיבוא מת פלוני, ויספר עימו בחלום. כללו של דבר: כל העושה מעשה כדי שיבוא המת ויודיעו--לוקה (הלכות עבודה-זרה, פרק יא, הלכה יז).

ואם תאמרו כל זה נאמר רק בקברו של מת סתם, אבל קברן של צדיקים דין אחרו לו, באים הדברים הבאים ומבהירים כי האיסור בקברו של צדיק חמור יותר.

"תני רבן שמעון בן גמליאל אומר אין עושין נפשות לצדיקים דבריהם הן הן זכרונן... כיון שאומרין דבר הלכה מפיהם של צדיקים שפתותיהן מרחשות עמהן בקבר". (תלמוד ירושלמי, מסכת שקלים, פרק ב, הלכה ה).

והרמב"ם כשמביא הלכה זו מבאר: "ובונין נפש על הקבר (של אדם פשוט); והצדיקים, אין בונים להם נפש על קברותיהן -
דבריהם הם זכרונם. ולא יפנה אדם לבקר הקברות".

לאיזו מטרה הולכים לבית הקברות?

בהקשר זה ראוי להביא את דבריו של אחד מגדולי הראשונים: "אמר מהר"י סג"ל מה שרגילין ללכת לבית הקברות בתעניות, ואמר דנראה לו טעם אחר משום דבבית הקברות מקום מנוחת הצדיקים, ומתוך כך הוא מקום קדוש וטהור והתפלה נתקבלה ביותר על אדמת קדש. והמשתטח על קברי הצדיקים ומתפלל אל ישים מגמתו נגד המתים השוכבים שם, אך יבקש מאת השם יתברך שיתן אליו רחמים בזכות הצדיקים שוכני עפר תנצב"ה". (מהרי"ל, מנהגים).

אומר לנו המהרי"ל, לבית הקברות לא הולכים בשביל צדיק מסוים ("אל ישים מגמתו נגד המתים"), ולא מובטחת לנו שום הצלחה, ישועה או זיווג מביקור בבית הקברות. מלכתחילה ברור כי מנהגם היה שבבית הקברות מתפללים רק בתעניות בגלל שהוא מקום קדוש יותר בזכות הצדיקים הקבורים בו, או מפני "שהקדוש ברוך מרחם עלינו שרואה אותנו באבלינו בבית הקברות" כפי שהוא כותב בהמשך דבריו.

אומנם הזוהר חלוק על הפשט הפשוט שהבאנו עד כה, ומתיר את איסור 'דורש אל המתים' בקברי ישראל. אך שימוש בסגולות וכשפים אפילו הזוהר אוסר בכל חומרת הדין.

וזה לשון הזוהר: "אמר רבי ייסא, בשעה שהעולם צריך למטר, למה הולכים אל המתים והרי כתוב "ודורש אל המתים" ואסור?
ענה לו רבי חזקיה: "עד עתה לא ראית הכנף של הצפור בגן עדן!"

"ודורש אל המתים – יש לדייק שרק אל המתים אסור שהם מעמי ע"ז שהם תמיד מתים, אבל ישראל שהם צדיקי אמת קרא עליהם שלמה בקהלת 'ושבח אני את המתים שכבר מתו', שמתו פעם אחת באוהלה של תורה ועכשיו הם חיים".

"ועוד,שבשאר העמים כאשר באים למתיהם, באים בכשפים לעורר המינים הרעים, וכשישראל באים למתים באים בתשובה, בלב שבור ובתענית, הכל כדי שהנשמות הקדושות תבקשנה רחמים לפני הקב"ה עליהם, והקב"ה מרחם על העולם בשבילם". ע"כ.

האדמו"ר הרציונליסט הפך למיסטיקן ועושה פלא

לסיום, אי אפשר בלי להתייחס לאירוניה שבהצגת האדמו"ר משטפנשט כעושה פלאות ובעל סגולות מיסטיות. לא רבים יודעים, אבל דווקא אדמו"ר זה חיבב והעריך מאוד את ההשכלה (הדתית כמובן), הפילוסופיה והחשיבה הרציונלית.

אחיינו של האדמו"ר, הגה"ק ר' מנחם נחום מאיצקן, היה חריג בנוף החסידי של אותם ימים, הוא חיבר מסות ומאמרים פילוסופיים, ועסק בנושאים ששום אדמו"ר חסידי לא עסק בזמנו.

ר' מנחם נחום, חיבר ספרים הנוטים לרציונליות מוחלטת, וייתכן שהיה הרב החסידי הראשון בעת החדשה שהתעסק בנושאים כמו אסטתיקה, פילוסופיה ואף בפסיכולוגיה של פרויד (בספריו, "על היופי", "החלום ופתרונו" ובפירושו הגדול על מסכת אבות). האדמו"ר ר' אברהם מתיתיהו - בניגוד לאדמו"רים אחרים - חיבבו והעריכו, ואף הועיד את 'הפילוסוף' מאיצקן לרשת אותו על כיסאו בשטפנשט!

והנה היום - צחוק הגורל - דווקא את אדמו"ר בית רוז'ין זה, שחיבב את הרציונליזים והחשיבה הביקורתית, הופכים לאליל ולעבודה זרה או פשוט ל"מסחטת" כספים.