החלטה בית המשפט העליון מיום אתמול אודות הפסקת מתן תקצוב לישיבות בגין תלמידי ישיבה שהגיע מועד גיוסם ואינם מתגייסים עקב פטור זמני שהעניק להם שר הביטחון באה בהמשך לדיון שהתקיים בעתירות שהגישו בשנת 2012 מספר גופים. ביניהם, עמותת חדו"ש חופש דת ושיויון, עורך הדין יהודה רסלר, תנועת התעוררות ועוד. באותן עתירות ביקשו העותרים לשלול את ההקצבות המוענקות לבני הישיבות שאינם מתגייסים. שכן, שמאז ביטול חוק 'טל' אין עוד הסדר חוקי בדבר המשך לימודים במסגרת הסדר 'תורתו אמנותו'.
בדיון שהתקיים בעתירות אלו לפני כשלושה שבועות, ביום 14.1.14 טענה מחלקת הבג"צים בפרקליטות המדינה המייצגת את גופי המדינה השונים שנדרשו להשיב לעתירה, כי בני הישיבות אינם מגוייסים משום ששר הביטחון, משה יעלון, הורה על דחיית גיוסם עד לקבלת החלטה בהליכי החקיקה בכנסת בנוגע לגיוס בני הישיבות. זאת, לאור הליכי החקיקה המתגבשים בכנסת ועומדים בפני שלבים סופיים.
ממילא, כך טענה המדינה, היות והמשך אי התגייסותם של בני ישיבות מעוגן בהחלטה של שר הביטחון, הרי שאין מקום לענישה כלכלית כנגד אותם בני ישיבות. לכאורה, המדובר בטענה בעלת משקל של ממש. מדוע להעניש את תלמידי הישיבות שעה שהם נסמכים על החלטה של השר המופקד על ביצוע החוק. אם סוברים שופטי בית המשפט כי החלטת השר יעלון אינה חוקית, אזי ניתן להורות כי מכאן ולהבא על שלילת התקצוב.
ואכן, באותו דיון מיום 14.1.14, היה גם היה מי מבין השופטים [השו' אסתר חיות] שתהה בקול האם ההחלטה של שר הביטחון לדחות את גיוס אותם בני ישיבות הינה בכלל חוקית. כלומר, האם לשר הביטחון יש בכלל את הסמכות החוקית לדחות באופן גורף את גיוסם של אותם בני ישיבות. תמיהה זאת התעצמה לאור מכתב של היועמ"ש מלפני מספר חודשים אשר קבע כי אין לשר סמכות שכזאת.
המדינה היתה מצויה איפוא בפלונטר של ממש. מחד, היא טענה כי לשר יש סמכות שכזאת, אך הסמכות המשפטית העליונה של ממשלת ישראל, היועץ המשפטי לממשלה, קבע כי בכלל אין לו סמכות שכזאת.
כעת, לאחר אותו דיון החליטו השופטים החלטה טכנית בעיקרה אשר לא צורפו לה נימוקים, ולפיה יש להפסיק את תקצובם של אותם בני ישיבה שהגיע מועד גיוסם ואשר גיוסם נדחה על ידי שר הביטחון באופן זמני.
לכאורה, ההחלטה לוקה בקושי לוגי פנימי שכן היא אינה מורה לשר הביטחון להפסיק את דחיית הגיוס הזמנית אותה העניק לבני הישיבות עד לסיום הליכי החקיקה. יחד עם זאת, תוצאתה של אותה החלטה - שלילת המימון - מקשה עד מאוד על הישיבות בהם לומדים אותם תלמידים. ישיבות, אשר גם כך מצבם הכלכלי דחוק וסביר כי שופטי בית המשפט העליון מודעים לכך.
כלומר, נכון להחלטתו האחרונה של בג"ץ הרי שמחד שר הביטחון יכול להמשיך ולדחות באופן גורף את גיוס בני הישיבות עד לקבלת ההחלטה בכנסת המסדירה את סוגיית בני הישיבות החרדיות, ובכך למנוע מאותם תלמידים את מעמד של עריקים. דבר שהיה משבש בצורה ניכרת את אורח חייהם הסדיר. יחד עם זאת, עד לסיום הליכי החקיקה, תישלל מהישיבות בהם לומדים אותם התלמידים ההקצבה בגינם. שכן, למעשה עליהם להתגייס 'כאן ועכשיו'.
מוזר ככל שהדבר יישמע לאוזניים חרדיות, זאת היא למעשה החלטה יחסית מאוזנת הנוקטת בקו אותו מבקשות מחלק ניכר מסיעות הכנסת לנקוט החוק הגיוס. סנקציות כלכליות ולא סנקציות פליליות. שכן, החלת חובת גיוס על כל בני הישיבות היתה הופכת אותם לעריקים בעיני שלטונות הצבא. תוצאה קשה מאוד לאותם בני ישיבות, ממנה ביקשו השופטים להימנע.
יחד עם זאת, נראה ששופטי בית המשפט העליון ביקשו לסמן לכנסת להאיץ את הליכי החקיקה ולא לאפשר להם להתמשך לאין קץ מתוך ציפייה חיובית ביותר כשלעצמה אך ככל הנראה בלתי מציאותית בשלב זה, להגעה להסכם מוסדר עם הציבור החרדי או למצער חלק ניכר ממנו, אודות מתווה הגיוס אשר לא יפגע במחויבות הציבור החרדי להקפדה על שימרת תורה ומצוות והמשך הנשיאה בעול לימוד התורה.
כעת, לאחר שנה וחצי מאז ביטול חוק טל, ולאחר שלוש ועדות של הכנסת שדנו בעניין, נראה כי יש מקום להביא את העניין להכרעה ללא דחיות. לתועלת כל הצדדים.
אם זאת אכן מגמתם של שופטי בית המשפט העליון, האצת הליכי החקיקה, נראה כי ניתן היה להגיע לתוצאה זאת באמצעות החלטה מתונה יותר ומידתית יותר ולפיה אם הליכי החקיקה לא יושלמו בתוך זמן קצוב, לדוגמא בתוך 90 או 120 יום, אזי אז יופסק המימון לאותם תלמידי ישיבות שגיוסם נדחה על ידי שר הביטחון. החלטה שכזאת, לו היתה מתקבלת, היתה מונעת פגיעה קשה, נוספת, במצבם הכלכלי הדחוק בלאו הכי של הישיבות, וככל הנראה אף משיגה את מטרתה בדבר האצת הליכי החקיקה.
החלטה שכזאת, בדבר התראה כי התקצוב ייפסק אם לא יושלמו הליכי החקיקה בתוך פרק זמן קצר, גם היתה נותנת הישג של ממש בידי העותרים, וגם היתה מקהה ולו במשהו את תחושת הרדיפה אותה חש הציבור החרדי בחודשים האחרונים. בוודאי, בהשוואה להחלטה שהתקבלה בסופו של דבר.
לא נותר אלא להצטער שההחלטה שהתקבלה תעמיק את חוסר האמון, העמוק בלאו הכי, של הציבור החרדי במערכת המשפטית.
ייתכן, כי בנסיבות רגילות התערבות של בית המשפט העליון בהליכי חקיקה של הכנסת היתה מעוררת קול זעקה מצד חברי כנסת (בעיקר מהימין) שאינם מחבבים את הביקורת השיפוטית והתערבות בג"ץ בעבודתם. למרבה הצער, תדמיתם הציבורית של בני הישיבות הושחרה, שלא בצדק, עד מאד, וכמעט לא סביר שחבר כנסת שאינו חרדי או דתי ייצא להגנתם, וחבל שכך.
בשולי הדברים ניתן מאד להזדהות עם דברי הביקורת של של הד"ר עו"ד זיכרמן שפורסמו באתר זה, בדבר הפקרת המערכה בבית המשפט העליון מצד ההנהגה הפוליטית של הציבור החרדי. שכן, לתלמידי הישיבות ולישיבות עצמן שעתידות להיפגע מאד בהחלטה כלל לא היה ייצוג בהליך זה, וסביר מאד להניח כי אם גורם רשמי כגון 'ועד הישיבות' או קבוצת תלמידי ישיבות שהליך זה נוגע להם במישרין, היו מבקשים להצטרף להליך, בקשתם היתה נענית.
אם אכן כך, יכלו הגורמים החרדיים לשטוח את טענתם בפני בית המשפט כי למעשה הם לוקים שעה שהם נסמכים על החלטה חוקית [שכן בג"ץ לא ביטל אותה בשלב זה] של שר הביטחון. ואם אכן, כך מדוע ייגרע חלקם בתקצוב הישיבה בה הם לומדים.
ככלל, החלטת בית המשפט העליון צופנת חזות קשה מאד לעתיד הכלכלי של עולם התורה בישראל. שכן, שופטי בית המשפט העליון קובעים כי תלמיד שאי גיוסו לא יוסדר לא יתוקצב על ידי מוסדות המדינה.
לפיכך, לעניות דעתו של כותב שורות אלו, הסדרה של מצבם החוקי של בני הישיבות ואופן גיוס מי מביניהם שאינו חובש את ספסלי בית המדרש באופן תדיר, באמצעות מו"מ ישיר ומואץ עם יתר חברי הכנסת שאינן נמנים על הציבור החרדי הינו האינטרס הראשון במעלה של הציבור החרדי כולו.