מכתבה הנרגש של האם לבחור ישיבה שהתגייס לצה"ל, שתיעוד הקראתו אמש (ראשון) בכינוס נשות 'הפלג הירושלמי' שהתקיים בבנייני האומה בירושלים ופורסם ב"כיכר השבת" גרם להדים נרחבים.
רבים ביקשו לברר את הסיפור המלא של האם שסיפרה כיצד בנה "התפתה" ללשונם החלקלקה של הגייסים החרדים ובסופו של דבר התגייס וכיום מודה כי היה אסור עליו להתייצב.
לידי "כיכר השבת" הגיע תיעוד נוסף ובלעדי של הקראת המכתב בכנס על ידי אחת המנחות, וכן המכתב המלא, והינו מוצג כלשונה של האם הכאובה.
שמי רחל -
הסיפור החל לפני כשנה כשהגיע בני לגיל ההתיצבות באותה תקופה יצאו רבותינו בהוראה לא להתייצב. באותם ימים קיבל בני יוסי צו התייצבות.
כל צו שהגיע הביתה הסתרתי מפניו כי ידעתי שבישיבה שלו לצערי מתייצבים. הגיע צו ושוב צו ושאל איך זה שעדיין לא קיבלתי אמרתי לו כנראה שכחו ממך... וכל זאת בשעה שכבר היה לו צו מעצר.
באותה תקופה נעצרו בחורים ואנו היינו צרכים להעדר מהבית לשבוע לצורך אירוע דחוף, חששתי מאד שכשלא נהיה בבית יגיעו לחפש אותו, זה היה תקופה מאד לחוצה בשל מעצרי הבחורים.
לראש הישיבה של יוסי נודע שנעדר מהבית וכשנסענו אמר לבני: "היום אתה מתיצב... אם לא תתייצב בגללך לא נקבל תקציבים לישיבה!", וכל זה היה נגד רצוננו והשקפתנו ומאחורי גבינו.
הבחור ממושמע לראש ישיבה הלך והתייצב ללא ידיעתי.
במשך שנה וחצי ניסו אנשים שנראים כחרדים להפגש עם יוסי ולדבר אל ליבו, להבטיח הבטחות מפתות שקשה לעמוד בפניהם, הם גילו אצלו חולשה שאין לו מספיק סיפוק בישיבה.
יש כאלה ששואלות האם זה נכון שיש ציידים? אני כותבת לכן מדם ליבי - זה נכון! הם מסתובבים בישיבות, מבררים מי לא מונח בלימוד, ונצמדים אליו.
יוסי אמר לי שהם מקבלים מענק כספי של לפחות 6,000 לראש - כך סיפרו לו.
נפגש איתו צייד שהציע לו תפקיד מאד נחשק, משהו בשחר כחול שמתאים לו מאד. התפקיד מאד קרץ לו והוא חשב שימצא שם יותר סיפוק מהישיבה ושכר בצידו, ואפילו הוא יוכל לקבל מסגרת חרדית ואוכל מהודר ועוד שלל הבטחות, הרים וגבעות.
למזלנו, יוסי שיתף אותנו בהצעה. כמה ניסינו לשכנע, להסביר שהכל שקר וללא כיסוי, נפלו הדברים על אוזניים אטומות.
תקופה קשה זאת היתה, כמה בכיתי. יוסי היה מנותק, בעננים, ובטוח שההבטחות ימומשו.
הגייס נתן לו אולטימטום שיענה תשובה חיובית. עוד שבועיים הוא חייב להחליט. בכיתי לפניו שלא יענה תשובה חיובית, הבאתי לו בחור שעשה צבא שיספר לו שהכל שקר וזה בכלל לא מתאים לו, שלחנו אנשים חשובים לדבר אל ליבו.
הילד היה מבולבל אנחנו היינו לחוצים, עד שבהסכמתו לקחנו אותו לרבי שמואל אוירבאך. הוא ישב איתו, שמע אותו בסבלנות רבה וששמע את התפקיד שמציעים לו. לאחר מכן ראש הישיבה הסביר לו והסביר לו שאם יקח את התפקיד הזה זה ממש בגדר של חוטא ומחטיא את הרבים וכשותפו של ירבעם בן נבט רח"ל.
יוסי נבהל לשמע הדברים ושתק...
לגייסים הוא הפסיק לענות לטלפונים ולאחר שהם הגיעו אליו הוא נתן להם פסק זמן ואמר שיחשוב כמה ימים על התפקיד הנחשק...
מידותיו הטובות ואמונת החכמים שלו הכריעו את הכף והוא ענה בשלילה!
עברה תקופה חשבנו שההציידים שכחו ממנו אחרי שהשיב את פניהם ריקם.
לא נאריך, הצווים המשיכו להגיע וציד חדש בלבוש חסידי התלבש עליו ושכנע אותו להתגייס לפלוגה קרבית לוחמת ששמה "גבעתי".
יוסי הודיע לי - אמא, שבוע הבא אני מגויס. שאלתי אותו "האם אתה חושב שמבחינה פיזית תתאים?", הוא ענה לי שהגייס שם עליו מסע שכנוע ושטיפת מח מאסיבית שבסופו הוא כבר חתם לו על אישור.
את הרגע הזה לא אשכח לעולם - הבן שלי מתגייס לצבא! ולאיפה? ל"גבעתי"! לוחם!
הייתי בהלם, נעתקה נשמתי מפי, ולא היו לי מילים.
בעלי קיבל את הבשורה בקושי רב ולאחר שיחה עמוקה עם יוסי ראה שהדיבורים נופלים על אוזניים אטומות. גם אברכים מהקרן להצלת עולם התורה שנכנסו לתמונה ראו שאין עם מי לדבר.
ימים קשים עברו עלינו, בכיתי והתפללתי בכותל והתחננתי לד' שיעזור ליוסי שלי שישאר חרדי ויעמוד בניסיון הקשה.
התגברתי על עצמי וליוויתי אותו לבקו"ם. אני לא מאחלת לאף אחת מכן להיות במקום הזה.
יוסי התגייס...
יוסי שלי סיפר שכבר באוטובוס החברים החליפו את הכיפות השחורות לגוונים אחרים. המפקד שראה זאת לא הסכים ואמר כי אחר כך יגידו שבצבא מתקלקלים...
השפה. הסגנון. ההתנהגות. והאופן של הדיבורים ששמע ממפקדיו, פצעו את נפשו. הזלזול בכל מה שקשור לדת היה נורא.
אחרי שבוע הוא כבר בטלפון בכה וצעק - "ר' שמואל צודק, אין לחרדים מה לחפש בצבא". הכשרות כאן זוועה, אני רעב כל היום, משגיח הכשרות במטבח (שגם הוא לצערינו נושר) גילה לו שהפיקוח ירוד מאוד. כשפעם התלונן, הוא קיבל נזיפה קשה מרב הבסיס ואזהרה שעוד תלונה אחת הוא יעבור לתפקיד נחות ומזלזל...
תקופה קצרה לאחר מכן הודו בפניו שסתם גויס ל"גבעתי" כדי למלא מכסות לאחר שלא הצליחו למלאות את היעד שאליו שאפו בצבא! מתוך קבוצה של כחמישים בחורים, קרוב למחציתם נשרו מהמסגרת הנוקשה.
הוא, שעדיין שם, אומר בפה מלא - אני מקנא באחים שלי שיושבים ולומדים בישיבה.
היום יוסי יודע שצדקנו, הוא מרגיש מיותר לגמרי, ומקווה שימאס להם ממנו...
אני מאחלת לכל אחת מכן שתזכנה לראות את בניכן הולכים בדרך הישר, חוסים בצילה של הישיבה הקדושה לא מתפתים ולא מתיצבים ולא נכנסים ללוע הארי.
רוב אושר ונחת...
0 תגובות