במשך שנות דור של התמודדות מול רשויות עוינות, לא מבינות ולא מחוברות לציבור, סבלנו, הציבור החרדי, מוסדות ויחידים, פעמים בחוסר אונים ופעמים לחמנו.
בתקופה האחרונה כאשר הנציגות הפוליטית החרדית משפיעה, מחולקת ובהרבה מובנים פועלת כישות עצמאית, גוברת הבלבול על הסבל ולרוב אין בהירות הדעת. שכחנו מהן גבולות הרשויות, המנהיגות הפוליטית וציות לדברי התורה וההלכה.
אין לנו כמשבר הבריאות הנוכחי כדי להחזיר אותנו לקרקע המציאות ולגלות מהי דרך התורה ומי בעדה.
על העבר אין צורך לדבר כאשר העתיד הקרוב בוער בדחיפות.
סוף סוף המידע חלחל פנימה והסתגרנו בבית עד עבור זעם - ופה טמונה הבעיה, מי יודיענו אם וכאשר תעבור זעם?
מומחי ומשרדי הבריאות בארץ ובעולם כולו אומרים לנו שהמגפה עוד בעיצומה, שהיא תחזור בגלים עד שימצא חיסון, שהנדבק יכול להידבק שוב, שרוב רובם של הנשאים לא מראים תסמינים כלל ושרב הנסתר על הידוע לגבי אופן התפשטות המחלה בציבור ובגוף החולה כמו גם לגבי השפעתה על הנדבק ובריאותו גם לאחר החלמתו.
וכולם תמימי דעים שבשחרור ההגבלות תגבר התחלואה והתמותה ל"ע.
ועם כל זאת, בעקבות לחץ ציבורי, שיקולים פוליטיים כאלו ואחרים ובעיקר בעקבות תפיסת עולם קפיטליסטי קיצוני התחילו כמה מדינות לשחרר את הציבור לסבלו כדי להציל את הכלכלה. למרות זאת, ברוב המקומות לא מחזירים את הילדים לבתי הספר ומוסדות לימוד אחרים נשארים סגורים.
והנה החליטו שרי ממשלה וח"כים בישראל להחזיר את הכיתות הנמוכות לספסל הלימודים עם כללים מסוימים שאין להם שום דרך לבדוק את יעילותם מבחינה בריאותית (אלא ע"י ניסוי וטעייה), וכל זה כדי לתת להורי הזאטוטים אפשרות לחזור לעבודה.
וחברו להם ח"כים מהציבור החרדי, ראשי מוסדות ועסקנים לדחוף להחזרת לימוד התורה בתוככי הישיבות ותלמודי התורה.
אני לא מתייחס לקלי הדעת שביניהם שבימים כתיקונם אי אפשר לסמוך על שיקול דעתם כאשר כבודם או הישרדותם עומדים בראש מעייניהם, על אלו נאמר שאין להתייחד במחיצתם.
אני מתייחס לאלו שהראייה המעוקמת שלהם התהוותה בעקבות חיים ממושכים בתוככי מציאות פוליטית-ציבורית פנים חרדית בעייתית.
מאיפה לקחתם את העוז לסכן את הציבור? הרי אתם יודעים שאין היתר ממשלתי לפתוח כיתות בר סמכא בהלכות פיקוח נפש גם אם מדובר היה בהחלטת משרד הבריאות גרידא. על אחת כמה וכמה כאשר אתם יודעים שמדובר בהחלטה בניגוד לדעת בכירי הרפואה בארץ ובעולם, משיקולים כלכליים, פוליטיים ואחרים. האם הייתם מאכילים לבחורי הישיבות שלנו מאכלים באישור משרד הבריאות בלבד, או אפילו עם הכשר רבנות מקומית? הרי חמירא סכנתא מאיסורא!
אם משרדי חינוך כלשהם בעולם רוצים לשמש כשפני ניסיון ויראה העדר סיכון במחוזותיהם בעוד חודש, ניתן יהיה לחקור אם תנאי בתי הספר שלנו מתאימים ג"כ למודל בטוח בדוק. עד אז, עם ישראל יקר מידי לניסויים כאלו.