הרבנים שראו שורש רוחני ב'במחלת הנפש'

פרופסור מעוז כהנא (צילום: באדיבות המצלם)

פרק ב': הריאיון הבלעדי עם חוקר המיסטיקה הג"ר חיים פוקס שפורסם ב'כיכר השבת' אודות 'הכומר הנוצרי שמוזכר בקמע התימני – לשמירה', עורר תגובות רבות, ומערכת 'כיכר השבת' קבלה מאות פניות עם בקשה ודרישה לתת הסברים ומקורות לכך.

פנינו לשיחה מיוחדת עם פרופסור מעוז כהנא שחוקר, בין היתר, את הנושאים הנ"ל.

בחלקו הקודם של הריאיון, פרופסור כהנא סיפר על רב העיר פראג רבי דוד אופנהיים זצ"ל, ששלח כתב יד קבלי לבעל השם לרב 'אלחנן בעל שם השני', בו לצד מקורות הלכתים וקבלים עמוקים ונוראים, הובאו גם מסורות לגירוש שדים שמצוטטים מפי: 1; ׳רופא צרפתי׳. 2; ׳גוי ממנץ׳. 3; ׳ספר סגולות בלאטיין [=לטינית] 4; ספר ישן בלשון ערב [=כתוב בערבית] 5; ואולי המפתיע מכל: 'נכטיכגר גלח', דהיינו כומר רב עוצמה.

ישנם ת"ח שסבורים שתופעות אלו היו בשנים בהם אבותינו היהודים האמינו שרפואת הקמיעות והסגולות היא סגולה גשמית, והיא בדיוק כמו לקבל מרופא מרשם לאקמול, ולכן הבעלי שם, לא היססו לקבל עצות וטיפים ורעיונות משכניהם הכמרים הנוצרים. בשינוי מימינו שכמובן מרשם לאקמול ניתן לקבל מרופא גוי, אולם 'סגולות', 'קמיעות', ו'ברכות' מקבלים רק מרבנים, כי היום אנו מבינים שמגיה, ומיסטיקה הם רוחניים, ולא גשמיים...

"ראשית, אני חושב ששימוש בחומרים שאינם יהודים מן הסוג שעליו דיברנו הוא יחסית נדיר. בדרך כלל מסורות הסוד היהודיות הכתובות עברית ממלאות את עולמם של בעלי השם.

"שנית, אין ספק שבתקופה עליה אנו מדברים, הקמיעות נתפסו כרפואה לנפש ולגוף כאחת. הסיבה המרכזית לכך כפי שהובא בספרי 'תרנגולת בלי לב' (מוסד ביאליק, תשפ״א), היתה שעד השפעתה של 'המהפכה הקרטזיאנית' (שנקראת על שם רֶנֶה דֶקַארְט, פילוסוף צרפתי בן המאה השבע עשרה, שכינויו הלטיני היה קַרְטֶזִיּוּס), שמשמעותה שיש הפרדה חתוכה בין גוף לנפש, כל עניני הרפואה הגוף והנפש, נתפסו כאלו שקשורים זה בזה הן במחלתם והן ברפואתם. ממילא גם רופאים גוים ראו את הריפוי ברוחני ובגשמי כקשורים בטבורם זה לזה, ואין להפרידם. לא רק בעלי השם היהודים סברו כך, וכך אפילו סברו רופאים מפורסמים, אף שנחלקו בשיטותיהם (ראה כהנא, תרנגולת בלי לב, בשלשת הפרקים הראשונים).

"לאחר שהתפרסמה ההפרדה בין גוף לנפש היא חלחלה כמובן גם לעם היהודי ולכן בעולמנו היום יש הפרדה ברורה וחתוכה עד שהעולם של אבותינו יכול להראות לנו לעיתים מוזר ומשונה".

היום כל נושא ה'קמיעות', 'השבעות שדים', ו'הוצאת דיבוקים', נתונים באופן בלעדי למקובלים. לא מצינו על גדולי ישראל מהמגזר הליטאי, וכן אדמו"רים חסידים מוכרים שנוהגים כך. גם על מעשה הדיבוק על החפץ חיים, ישנם שטוענים שהמדובר על נערה חולת נפש. האם בעבר אמונת הקמיעות, השבעות השדים והדיבוקים היו נחלתם של גדולי ישראל מובהקים? ומה השתנה שהיום אין את תופעות אלו?

"גדולי העבר מתוכם החת"ם סופר, רבי פנחס אליהו הורביץ מחבר ספר הברית ועוד רבים, ראו את מחלת הנפש כדבר ששורשו רוחני. ממילא היו רבים מגדולי ישראל שראו כל מחלה שמורכבת משורש רוחני ותופעות או לקויות גשמיות. ממילא הם ראו את שליחותם לעזור לקהלם הרוחני והגשמי כאחת. לגבי היום אני לא יודע".