את כ״ק האדמו״ר מצאנז בעל ה׳שפע חיים׳ זי״ע לא זכיתי להכיר, אבל רוחו של הרבי זי״ע הורגשה בכל מוסד שבו התחנכתי לאורך שנות ילדותי. הערכים עליהם גדלתי היו ערכים של ראית הטוב בכל אדם, בגדלות הנפש וביכולת שלנו להשתקם גם מול אסונות כבדים.
גדלותו של האדמו״ר זי״ע נודעה בעיקר בזכות תהליך התקומה שלו. הוא שרד את השואה אחרי שאיבד את 11 בניו, את אישתו ואת כל משפחתו. הוא נותר בודד וערירי אך מעולם לא נתן לעצמו לשקוע בייאוש.
לאחר המלחמה הוא קם מעפר, ניער גם את חסידיו ומאמיניו, הקים מחדש את חסידות צאנז לתפארת עם מוסדות מפוארים ואת בית החולים לניאדו. הוא נישא בשנית ונולדו לו 7 ילדים וצאצאים רבים שהפכו בעצמם לשושלת רבנים מיוחדת.
גם בימים הקשים של המלחמה, כאשר אנשים איבדו צלם אנוש - הוא תמיד זכר את האנשים שנמצאים סביבו. לקראת חג הפסח באושוויץ ניגש הרבי זי״ע לממונה על חלוקת המזון במחנה וביקש שבמשך ימי החג יקח את מנת הלחם שלו ויעניק אותה ליהודי אחר שהיה נראה חלש וצנום. כך גם הציל הרבי יהודי מסכנת מוות מיידית וגם מנע מעצמו אכילת חמץ בחג הפסח.
אחרי המלחמה הנוראה, כשהרבי כבר השתקע בארה״ב, נתפס קאפו יהודי שסייע לנאצים והובא למשפט. אותו קאפו היה גם מתעלל ברבי עצמו, ועל כך הוא התבקש לבוא להעיד בפני בית המשפט האמריקאי, הרבי סירב בכל תוקף לבוא ולהעיד. משראה השופט שהרבי מסרב לבוא, הגיע אל בית הרבי בעצמו כדי לשכנע אותו לקחת חלק בעדות. אז הסביר הרבי לשופט: ״אנשים עברו גיהנום שלא מהעולם הזה, הם איבדו צלם אנוש, קו המחשבה שלהם השתבש לחלוטין, הם ראו לנגד עיניהם מטרה אחת: לשרוד את היום. לך, השופט, אין את היכולת לשפוט מה בכלל עבר אותו אדם שהחליט להפוך לקאפו ולסייע לנאצים״.
השופט קיבל את טענותיו של הרבי ופטר אותו מלמסור את העדות.
כך הייתה דרכו של הרבי זצוק״ל, למצוא את הטוב בכל יהודי ובכל אדם באשר הוא, גם כאלה שמיררו את חייו. הוא ראה ערך עליון בשיקום היהדות והקמה מחדש של עולם החסידות לאחר חורבן השואה.
יהי זכרו ברוך.