לאור קריאתם של מרנן ורבנן גדולי ומנהיגי הדור, תערך ביום חמישי הקרוב בשערי עיה"ק ירושלים, עצרת תפילה וזעקה גדולה בראשות מרנן ורבנן גדולי ישראל מכל העדות והחוגים, כדי לזעוק ולהתפלל ולמחות על חילול ה' הנורא ברדיפת בני הישיבות היושבים ועוסקים בתורה, הכרזתם כעבריינים והשלכתם לכלא ב'עוון' זה.
מטבע הדבר, קיומה של עצרת ענק זו, מעוררת שאלות הלכתיות רבות, ובפרט בהלכות הברכה הנדירה 'חכם הרזים', אותה מברכים כשרואים שישים ריבוא יהודים, כלומר מעל ל-600,000 איש.
בעלון השבועי 'דברי חמד' היוצא לאור מדי שבוע מתורתו של הגאון רבי יצחק זילברשטיין, הובאו פסקי הלכות מרתקים מתורתו, לקראת עצרת-הענק, ואנו מביאים לכם את השאלות ותשובות המרתקות.
ראשית נזכיר, כי ביום ראשון ל' אדר ראשון, א' דר"ח אדר שני תשע"ד, נערכה ג"כ עצרת קידוש השם שכזו, ושם ע"פ ההערכות השתתפו יותר משישים ריבוא מעם ישראל, וברכו בפומבי את הברכה 'ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם חכם הרזים', כמבואר במסכת ברכות (דף נח ע"א), תנו רבנן, הרואה אוכלוסי ישראל אומר 'ברוך חכם הרזים', שאין דעתם דומה זה לזה ואין פרצופיהן דומים זה לזה [והקב"ה הוא חכם הרזים, ויודע מה שבלב כל אלו, רש"י], וכן פסק בשו"ע (או"ח סימן רכד ס"ה).
• • •
האם אפשר לברך על סמך אומדנא שיש בעצרת שישים ריבוא?
השאלה הראשונה עליה דן הגר"י זילברשטיין, היא מאחר ואין אדם בעולם שיודע במדוייק האם באמת יש בעצרת שישים ריבוא או לא, וגם המומחים שמעריכים זאת, אין זאת אלא אומדנא, אם כן יש לדון האם אפשר לברך ברכה זו על פי אומדנא.
ולכאורה אי אפשר לברך מספק, שהרי ספק ברכות להקל, ומאידך אולי כל ברכה זו נתקנה ע"פ אומדנא, שהרי כיצד אפשר לספור שישים ריבוא, וגם שהכרעת הפוסקים שאסור לספור את בני ישראל.
אך הביא הגר"י זילברשטיין בשם ראש הישיבה מרן הגראי"ל שטיינמן זצ"ל שאמר, שאפשר לברך גם כשאין יודעים את המספר המדוייק, אלא שיש אומדן מאנשים מוסמכים שיש שישים ריבוא.
וכן הביא בשם גיסו מרן הגר"ח קניבסקי זצ"ל שאין צריך לדעת את המנין המדוייק, ודי באומדנא.
והוסיף רבי חיים (לפני העצרת באדר תשע"ד) שע"פ הסברא אמורים להשתתף בעצרת כזו שישים ריבוא [והוסיף שבעצרת הקודמת, שהתקיימה בכ"ט שבט תשנ"ט היה צריך לברך בלא שם ומלכות, כי היה ספק אם יש שישים ריבוא], ואם אלו שיודעים לאמוד את האנשים יאמרו שיש שישים ריבוא, אפשר לברך.
• • •
האם צריך לראות את כל השישים ריבוא כדי לברך?
עוד הסתפק הגר"י זילברשטיין, האם אפשר לברך גם כאשר אינו רואה את כל השישים ריבוא, שהרי לשון השו"ע 'הרואה שישים ריבוא מישראל ביחד וכו'', ומאידך הרי הדבר קשה מאד במציאות לראות בראיה אחת שישים ריבוא, ואולי די לראות את מקצתם, ולדעת שיש כאן שישים ריבוא.
והכריע הרב זילברשטיין, שמסתבר שאפשר לברך גם כשאינו רואה את כולם ממש, שהרי שומע את הקולות ויודע שיש כאן שישים ריבוא, ובפרט שברכה זו היא ברכה להקב"ה, שמברכים אותו, ואם כן אין צריך לראות את כולם, ואם רואה את מקצתו הרי זה כרואה את כולו.
וכן הביא בשם הגראי"ל שטיינמן זצ"ל, שמסתבר שאין צריך לראות את כל השישים ריבוא, אלא די בראיית מקצתם, אם יש אומדן שיש שישים ריבוא, אפשר לברך. וכן הביא שהורה גיסו הגר"ח קניבסקי זצוק"ל שמסתבר שא"צ לראות את כולם, אלא די שיראה את חלקם, ויחוש שהוא מוקף בשישים ריבוא.
• • •
האם נשים וקטנים מצטרפים לשישים ריבוא?
עוד הסתפק הגר"י זילברשטיין, האם נשים וקטנים מצטרפים לשישים ריבוא, או שמא צריך דווקא גברים.
והביא שהורה גיסו הגר"ח קניבסקי זצ"ל שהם מצטרפים, דאמנם לשון רש"י בברכות 'אוכלוסי. חיל גדול של שישים ריבוא', אך אין כוונתו לאפוקי נשים, אלא כוונתו שרק אם באו כולם במחנה אחד, כלומר לדבר אחד, לאפוקי אם התקבצו במקרה אנשים ונהיה שישים ריבוא, אין מברכים. [וכן הורה הגר"ש דבליצקי זצוק"ל, שנשים מצטרפות לשישים ריבוא].
והנה כאשר יש שישים ריבוא רק בצירוף עכו"ם, נראה שאינם מצטרפים, דפשטות הגמ' בברכות היא 'הרואה אוכלוסי ישראל', ומשמע שצריך שיהיו כולם מישראל [ואמנם בתוספתא ובירושלמי נאמר 'הרואה אוכלוסין' ולא נזכר ישראל, ומשמע שאין חילוק, אך ברמב"ם ובשו"ע כתבו בפירוש 'אוכלוסי ישראל']. ומומרים ומחללי שבת, נראה שמצטרפים, כיון שבכל זאת יש להם רז פנימי של אמונה מימות הר סיני.
• • •
האם כל אחד יברך לעצמו או שאחד יברך לכולם?
שאלה נוספת עליה דן הגר"י, והיא לגבי ההוראה בעצרת הקודמת, שכל אחד יברך את הברכה בעצמו, ולא שאחד יברך ויוציא את כולם.
ויש לדון מדוע לא עדיף שאחד יברך לכולם מדין 'ברוב עם הדרת מלך', ויעויין בשו"ת בנין שלמה (ח"ב או"ח סימן יג). אמנם יתכן כיון שא"א לשומעו אלא ע"י רמקול, והשומע את הברכה ברמקול, יתכן שאינו יכול לצאת יד"ח.
ולמעשה הביא הגר"י שגיסו הגר"ח קניבסקי זצ"ל אמר, כי אף שיש ענין של ברוב עם הדרת מלך, מ"מ כיון שהיא ברכה נדירה, רצוי שכל אחד יזכה בעצמו בברכה זו [וכן נוהגים בברכת החמה, שכל אחד מברך לעצמו, ואין אחד מברך לכולם].
• • •
כדאי לבני חו"ל לבוא לארץ ישראל לזכות לברך ברכה זו
הגר"י זילברשטיין עורר עוד, כי לדעת הרמב"ם (פ"י מהל' ברכות הי"א) אין מברכים 'חכם הרזים' אלא בארץ ישראל.
וכמה ביאורים נאמרו בזה [עי' ב"י (או"ח סימן רכד), מעדני יו"ט (ברכות פ"ט אות ח), ובצפנת פענח שם]. ובשם גיסו הגר"ח קניבסקי זצ"ל הביא לבאר, שהרי על שישים ריבוא גויים אין מברכים 'חכם הרזים', אף שגם להם יש דעות שונות, כיון שאין דעתם חשובה, ולכן אין מברכים על חילוק דעתם. והכ"נ דעת אנשי א"י היא הדעת החשובה, שעליה מברכים.
[ואמנם להלכה לא חילק השו"ע בין א"י לחו"ל, ומשמע שלא פסק כהרמב"ם, ואפשר לברך ברכה זו בחו"ל. אך בכף החיים (ס"ק טו) כתב שבחו"ל יברך בלא שם ומלכות, דספק ברכות להקל].
ולכן הביא הגר"י זילברשטיין בשם גיסו הגר"ח קניבסקי זצ"ל שאמר, שכדאי לבני חו"ל לבוא מחו"ל לא"י במיוחד לעצרת הזו, כי אז יכולים לברך ברכה נדירה זו בשם ומלכות, גם לדעת הרמב"ם.
• • •
בירך 'חכם ארזים', האם צריך לחזור ולברך 'חכם הרזים'?
מעשה מעניין התרחש בעצרת הקודמת, באחד שהיה בעצרת, וחשב שמברכים 'חכם ארזים', וכך בירך, וחשב לעצמו שהקב"ה הוא חכם ארזים, מלשון 'ארז' [חכם חזק, או שמברכים על הצדיקים שהם חכמים כארז, כלשון הפסוק 'צדיק כתמר יפרח, כארז בלבנון ישגה'], ולאחר מכן שמע שהכוונה 'הרזים' מלשון 'סוד', שהקב"ה יודע מה שבלב כל אחד, ובא לשאול את הגר"י זילברשטיין האם צריך לחזור ולברך שנית.
הרב השיב, שהיה מקום לומר, שמאחר ואת עיקר הברכה אמר כתיקונה וכלשונה, ורק היה לו כוונה אחרת, והרי החילוף בין ה"א לאל"ף לא מורגש, וא"כ יצא ידי חובתו, וכמבואר במג"א (סימן רסח סק"ג) בשם הראב"ד, דלא מצינו שתהא הברכה נפסדת בחסרון הכוונה, דאינה נפסדת אלא כשדיבר שלא כהוגן.
אך הביא שגיסו הגר"ח קניבסקי אמר שלא יצא ידי חובתו, כי 'ארזים' ו'הרזים' הם שתי תיבות שונות, והוי משנה ממטבע שטבעו חכמים לגמרי.
• • •
להתפלל מנחה גדולה או להתפלל בעצרת ברוב עם?
שאלה מצויה נוספת, עליה דן הגר"י זילברשטיין, היא באדם הרגיל להתפלל תמיד מנחה גדולה, כדי להיות מהזריזים המקדימים למצוות, האם ביום שנערכת עצרת המיליון ראוי שיתפלל מנחה גדולה כמנהגו, או שימתין להתפלל מנחה קטנה ברוב עם בעצרת.
הרב זילברשטיין ציטט את דברי המשנה ברורה (סימן צ ס"ק כח), שמדבריו משמע שאדם שאין לו בית הכנסת מיוחד לתפילת מנחה, התפילה 'ברוב עם' עדיפה על זריזים מקדימים למצוות.
אך כל זה כשאין לו מנין קבוע, אבל אם יש לו מנין קבוע, אינו צריך לעזוב את בית הכנסת הקבוע כדי להתפלל ברוב עם.
אך יתכן שכל דבריו אמורים שאין צריך לעזוב את ביהכ"נ הקבוע, כדי לילך לביהכ"נ הגדול יותר, אבל כאשר כבר ממילא הולך לעצרת, אולי עדיף שימתין מלהתפלל מנחה עד העצרת.
ספק נוסף אותו הסתפק הרב זילברשטיין, האם עדיף להתפלל מנחה בבית הכנסת לפני העצרת, או בעצרת ברוב עם אך זה ברחובה של עיר, שהרי פסק השולחן ערוך (או"ח סימן צ ס"ה) שלא יתפלל במקום פרוץ, כמו בשדה, מפני שכשהוא במקום צניעות חלה עליו אימת המלך ולבו נשבר.
והשיב הרב זילברשטיין, שהתפילה ברחובה של עיר הייתה נהוגה מימים ימימה, וכמבואר בתענית (דף טו ע"א) שבתעניות היו מוציאין את התיבה לרחובה של עיר, ושם היו מתפללים. ונראה דאין בזה משום תפילה במקום פרוץ, כיון שהוא מוקף אנשים, ואנשים עצמם הם המחיצה, וכמבואר בעירובין (דף מג ע"ב) שלגבי עירובין אנשים הם מחיצה, וה"ה לגבי התפילה במקום פרוץ.
• • •
עניית אמן, קדיש וקדושה, כששומעים דרך הרמקול בעצרת
שאלה נוספת ואחרונה, עליה השיב הגר"י זילברשטיין, היא: מאחר ובעצרת הגדולה, לא יהיה שייך שכולם ישמעו את הש"ץ, ולכן משתמשים ברמקול, ויש להסתפק האם אפשר לענות אמן, קדושה, וחזרת הש"ץ, ע"י שמיעה ברמקול.
וידוע מה שדן בזה מרן הגרש"ז אויערבאך זצ"ל בשו"ת מנחת שלמה (ח"א סימן ט), והוא נקט שם שא"א כלל לצאת בשמיעה זו בשום דבר שחייבים לשמוע מפי אדם. ובהערה שם הביא שמרן ה'חזון איש' זצ"ל אמר לו שאי"ז כ"כ פשוט שלא יוצאים ברמקול, דיתכן כיון שהקול הנשמע נוצר ע"י המדבר, וגם הקול נשמע מיד כדרך המדברים, אפשר דגם זה חשיב כשומע ממש מפי המדבר.
ולמעשה בעצרת הקודמת הורה בעל ה'שבט הלוי' זצוק"ל שיקחו חזן שיבטא היטב כל מילה ומילה, וכל הקהל ישמעו אותו מילה במילה, ואז יוכלו לענות אמן וקדושה.
0 תגובות