התקשר "לברר" על בתו וגילה מי מלכלכת עליה | סיפור מטלטל

>> למגזין המלא - כנסו כאן <<

בחסדי ה' יתברך חיתנתי את כולם יחסית בזמן. חמישה בנים וחמש בנות. אני קורא לזה 'חיתנתי' כשלמען האמת הכל היה כל כך מכוון מלמעלה ואפילו בורג במערכת לא הייתי. כל אחד קיבל את האחת שכל-כך מתאימה לו, וכל אחת קיבלה את האחד שכל-כך תפור עליה. זו כבר לא סייעתא דשמיא, אלא הקב"ה בכבודו ובעצמו ניהל את הכל כל כך מדויק ומתאים. להודות להקב"ה על כל רגע...

רק אפרת (24) עדיין לא זכתה להינשא.

אפרת היא בת הזקונים שלי, בחורה נדירה ומדהימה, עם כל מה שבחור היום חולם שיהיה לו בערך, אצל אפרת זה ברמה הגבוהה. איכותית בהשקפה, חכמה וכשרונית, ומאוד מעוניינת בבחור איכותי שיעסוק בתורה, אבל על אמת. נכון, ידעתי שאפרת לא 'יאכנה', והיא מעודכנת בלבוש שלה, אבל עדיין הולם את אישיותה האצילית. אפרת היא גם מוקד השפעה לסביבה שלה, ובגלל זה כנראה תמיד רצתה שבעלה יעסוק בללמד תורה לאחרים ויהיה גורם משפיע לעולם.

עבורי זה היה ניסיון לא פשוט, דווקא בגלל שאת כולם חיתנתי מהר מאוד. לא הייתה לי בת שהייתה בשידוכים יותר משנה. אצל הבנים זה היה קצת מורכב יותר, אבל עדיין זה היה בסדר בקצב הגברי, רק אצל אפרת - שהחלה כבר מגיל 19 שידוכים, העסק נתקע.

אני מתכוון שאצל אפרת היו שידוכים שיורדים עוד בבירורים. היו כאלה שגם היא לא רצתה, אבל דווקא אצלה היינו שומעים המון פעמים אחרי בירורים תירוצים של "הבחור בסוף לא יוצא עכשיו לשידוכים", או "הבחור טוען שמדובר בבחורה מיוחדת מדי בשבילו", או "יש איזו הצעה שהבחור דחה המון וכרגע התפנתה" ועוד תגובות שנתנו לי להבין שמשהו כאן לא מתנהל כשורה. בעקבות זאת, אפרת כבר הנמיכה ציפיות, והייתה מוכנה להתפשר מבחינתה על בחור עובד, העיקר שלא להרגיש תקועה.

זה אכל אותי מפנים. נכנסתי ללחץ, עד שהתחלתי לבקש מהקרובים אליי הצעות לבת הכי מיוחדת שלי.

יום אחד הגיע לכולל שלי אברך צעיר בשם צבי שעבר להתגורר באזור, וכל כולל שהוא פנה אליו לא היה מוכן לקבל אותו באמצע זמן, אלא רק בזמן קיץ הבא. כשהוא פנה אליי וביקש להתקבל, היה לי קשה לקבל אותו גם מהסיבה שהיינו באמצע נושא הלכתי, וגם מבחינה כלכלית היה לי קושי להתחייב לו. אבל לא יודע למה פתאום הרגשתי שאני לא יכול לסרב לו, וקבעתי איתו שיתחיל בחודש הבא.

צבי היה איש מאוד מעניין, ושלושה חודשים אחרי הוא כבר היה די בקשר טוב וכנה איתי בכדי שאוכל לבקש ממנו שידוך לאפרת. סיפרתי לו עליה מבלי צורך להגזים. והוא, שהיה בוגר ישיבה חשובה בירושלים ועדיין היה קשור לישיבה בה למד, תוך שבוע מהשיחה שלנו הציע לי את יונתן, חבר טוב שלו. "זה בחור נדיר שיכול לענות על הדרישות של הבת", אמר ונתן לי כמה טלפונים לבירורים, לא לפני שאמר בנחרצות: "אם זכית בו, אתה מסודר".

ובכן, כל מי ששאלתי אותו על יונתן הזה, גמר עליו את ההלל בברכה. שלשה ימים ביררתי, חקרתי עם האנשים שלי ובדרכים שלי, אלו שאת כל האמת יגידו לי, והוקסמתי מהפרטים עליו. היה נראה לי מאוד ההצעה הזו, בפרט שהסגנון של המשפחה שלו מאוד התאים לנו. מבחינתי היה אישור לצאת לדרך. אבל אז הצד של הבחור אמרו שהם עדיין לא ביררו, אז המתנו בסבלנות.

שלושה ימים עברו, שבוע, שבוע וחצי, ועדיין אני מבין מצבי שיש איזה משהו שהם צריכים לברר.

חיכיתי בסבלנות למשך שבועיים, עד ששמעתי את התגובה הבאה: "הם שמעו פרטים מאוד טובים, אבל זה לא מתאים". נו, כבר התרגלתי לתגובות האלו, אבל הפעם החלטתי שאני לא מוותר, הייתי חייב להבין מה קורה כאן. התקשרתי לידידי צבי השדכן וביקשתי: "מאוד מעניין וחשוב לי לדעת מה הסיבה שהם לא רוצים, אתה יכול לבדוק את זה עם הבחור?", הוא לא היסס לרגע. "אני בודק את זה וכבר חוזר אליך", אמר.

ובכן בשעה 21:30 בערב, צבי חוזר אליי: "דיברתי עם הבחור, הוא בחתונה עכשיו ולא יכול לדבר כל כך. הוא אמר שיחזור אליי מאוחר יותר כי הוא חייב לספר לי משהו. עד מתי אוכל לחזור אליך?", הוא שאל. "עד הבוקר, בכל זמן. זה מתחיל להיות מעניין מרגע לרגע", עניתי בטון מסוקרן.

הבחור יונתן, חזר לצבי ואמר לו את הדבר הבא: "צביקי, תקשיב טוב. רק בגלל שאני יודע שהמשפחה הזו חשובה לך, חשוב שיבדקו טוב טוב את הטלפונים שהם נותנים לבירורים, כי יש שם איזו מורה אחת, שקצת הורסת להם".

מבחינתי, זה היה בול פגיעה למה שחשדתי.

הכתובת הייתה על הקיר.

הייתי בהלם מוחלט.

ואז עשיתי משהו...

טלפנתי 'לברר על הבת שלי' אצל שלושת המורות שאת מספר הטלפון שלהם אני נותן לכל הצעה כבר ארבע שנים ברצף, עד שהגעתי למורה השלישית, הנה השיחה לפניכם:

"שלום וברכה, מדבר יוסף. האם יש אפשרות לברר על אפרת..."

"כן. רק השבוע ביררו עליה, והנה שוב"

"כנראה שהיא בחורה מיוחדת"

"אכן, מדובר בבחורה טובת לב, אכפתית, מאוד רוצה לעזור כשצריך. טוב... על מה תרצו לברר?"

"אז זהו, אני משער שהמורה כבר מנוסה בסדר הבירורים. אשמח שהמורה תעזור לי מה חשוב לי לדעת?"

"כן, אז כמו שאמרתי, מאוד טובה, מאוד אכפתית... באיזה בחור מדובר, מה הסגנון שלו?"

"בחור שרוצה להקים בית של תורה, מעוניין בבחורה ש'רוצה' את זה ולא 'מסכימה' לזה"

"ואוו... זו הגדרה מעניינת. תראו, תמיד אני אומרת, שבכדי להקים בית של תורה צריך שהבת תגדל במקום מסוים. חלילה שתבינו ממני משהו על ההורים של אפרת, אבל כפי שאמרתי צריך לגדול בבית מאוד אכפתי לנושא הזה, ויחד עם זאת צריך שהיא תהא מספיק נראית מתאימה לזה מבחינה חיצונית אני מתכוונת"

"קודם כל תודה למורה על הכנות, זה מאוד חשוב לי הפרטים הללו"

"אז אם זה חשוב לך אני יגיד לך למה אני מתכוונת: בית שיש בו המון שימת לב לגשמיות, חשוב לבדוק עד כמה הבחורה היא כלי קיבול לנהל בית של תורה. הזוהר והחדשנות הם לא התנאים למי שמעוניינת בבית כזה"

"איך המורה תוכל להגדיר אותה: מודרנית. מעודכנת. שמרנית?

אוי... אף פעם לא אהבתי את המילה 'מעודכנת' בעניין הזה. זו מילה מכובסת למודרנית, והיא אכן כזאת, כמובן עם לב טוב..."

"האם המורה מתכוונת שאפרת המדוברת לא עונה על הדרישות של בחור המעוניין בבית של תורה?"

"אני אסיים במשפט אחד: מאוד חשוב שבחורה תגדל במקום פשוט בכדי לחיות פשוט. והכי חשוב להיראות פשוט"

"האם יש משהו שהמורה יכולה לפרגן על המדוברת?"

"אני חושבת שהבנתם מספיק מה הסגנון. ורק אבקש, לא לומר בשמי מאומה, שחלילה לא יהיה נזק"

"תודה המורה על הפרטים, רק לסיום אני חייב לומר - מדבר יוסף שלום, אבא של אפרת"

הצלחתי לשמוע את רעידותיה של המורה דרך הטלפון, והמשכתי לנאום בכאב.

"אני במשך ארבע שנים נתתי את הטלפון שלכם לבירורים, ולא האמנתי לרגע שיש מישהי שיכולה לומר משהו לא ראוי על בתי אפרת. וגם שהיה סיכוי כזה במחשבה, מעולם לא תיארתי לעצמי שמי שתקפיד במשך ארבע שנים להרוס לבתי את החיים, היא המורה של הבת שלי. כמה צער, כמה עוגמת נפש, כמה דמעות. רק רציתי שתדעו שאני מקפיד עליכם, ואינני מוחל וסולח על כל הצער והסבל שגרמתם לנו, עד שאפרת תינשא".

ניתקתי את השיחה, ועדיין אני לא מאמין שהיא הייתה.

הכאב הוא עצום, הנזק גדול. שמה הטוב של בתי כבר הוכתם. שאיפותיה כבר השתנו, והמוטיבציה לבית של תורה כבר ירדה.

הבנתי למה העזתי לקבל את צבי כאברך גם כשהמצב לא אפשר זאת. כל מה שאדם עושה, לעצמו הוא עושה.

עכשיו, 10 שנים אחרי, אני מודה לה' על כך שבתי חיה ובריאה. אבל עדיין מייחל ומתפלל לראות את אפרת תחת החופה, אני מאמין שזה יגיע בעז"ה. הכאב הוא מתמשך ובכל פעם מחדש צובט בלב. בלי האמונה ממזמן הייתי נשבר. מה שחשוב זה, שתירוצים של בחורים כבר לא היו מאז, הצבע חזר לה לפנים, גם אם היא עדיין רווקה.

אבל הבנתי מזה עוד כמה דברים:

למרות ששידוכים זה הנושא היחיד שעליו אומרים, שאפילו השתדלות אין בו, ולכן כללים לא כל כך הוגן לתת בו - אבל מה שברור שאחריות גדולה ועצומה יש לסובבים אותו. ולנו, הקרובים, חשוב לשמוע את הלבטים, להציף את החששות ולתת להם במה ראויה לפני שאנו מעוניינים לתת את הפתרון, אם בכלל. והכי הכי להיות זהירים בכל מידע שאנו נותנים ובכל מידע שאנו מסתירים.

חובה עלינו לדעת את כובד המשקל שיוצא מכל טון דיבור שלנו, מכל מנגינה, אפילו מכל גמגום שייצא לנו כי התרגשנו. והכי חובה עלינו ללמוד את ההלכות ואת הכללים בנושא הזה, שיכולים ליצוק יסודות איתן לבנות בית נאמן, אבל יחד עם זאת להרוס את האפשרות של מישהו, מלממש את חלומו/ה כפי שהיו רוצים באמת.

רעייתי עדכנה אותי, כי המורה הזו לא חיבבה את בתי מאז ומתמיד, וזה היה המחיר הגבוה ביותר של אפרת על כך. ודווקא בגלל זה, זה נורא יותר. כי אם עדיין לא הצלחנו להבין, שבאיזשהו שלב אנו 'אקטיביזם שיפוטי'. כלומר, כמו שבית המשפט לוקח חלק יוצר ופעיל בקביעת הנורמות במדינה, כך אנו קובעים בעולמנו אנו את הנורמות של אלו שביררו אצלינו עליהם. זה המחיר של לשון הרע ורכילות, זה חייב להיות חרוט בליבנו תמיד.

רק בהבנה זו נוכל להיות אחראים ושולטים בהשלכות של המילים שלנו.