מי שלא עקב אחר חדשות השבוע שעבר, בודאי לא הספיק עדיין להכיר את נער הפלא רזיאל שריפי, עלם חמודות בן 14 המתגורר בנתניה, שכבר הספיק להבחן על הלכות שבת במסגרת מבחני הסמיכה של הרבנות הראשית ישראל. אילולא נכנס הרב הראשי, הגר"ש עמאר, אל אולם הבחינות, והבחין בינוקא השוקד על מבחנו, יתכן וכבר היה הרב הצעיר מתהדר בהסמכה רבנית לענייני שבת. אולם הסירו דאגה מלבכם. הרב הראשי הורה שלא לבדוק את מבחנו של העילוי הצעיר, אשר ניגש לבחינה בניגוד לכללים שנקבעו על ידי הרבנות הראשית.
אביו של הנער, עורך דין במקצועו, חרד עד מאוד לגורל סמכותו הרבנית של פרח הרבנות, וסירב להשלים עם ההוראה אשר לדבריו, עלולה לעצור את התפתחותו בעולם הרבנות בישראל. "בני הוא גאון אמיתי", אמר האב הגאה מעל כל במה אפשרית.
"בגיל שנה כבר היה מסדר פאזלים של מאה חלקים בפחות מדקה. למיטב ידיעתי הוא כתב שתי מחברות שלמות בבחינה הזו, ומי שקרא את המחברות התרשם שהוא עבר את הבחינה בהצלחה יתרה". עוד הוסיף האב, כי בנו כבר משמש כרב פוסק בהלכות שבת בשכונתו, וכי אישיות רבנית כל שהיא העניקה לו הסמכה לכך. נו, שיהיה.
לאחר מספר נסיונות כושלים להעביר את רוע הגזירה, החליט האב המודאג לעתור לבג"ץ כנגד הרב הראשי, על מנת שאלו יכפו עליו להתייחס ולהתחשב במחברת הבחינה של בנו ובציון שיתקבל לאחר בדיקתה, "כמו שאר מחברותיהם וציוניהם של כל הנבחנים האחרים בבחינה". לא פחות. לזה קוראים "קרב רב".
במאמר המוסגר, יש לציין למען הגילוי הנאות, שגם כותב השורות נבחן השבוע באחד ממבחני הסמיכה לרבנות. המבחן אומנם עבר בהצלחה רבה, תודה ששאלתם, אולם במבחן הזה, דוקא הרבנות היא שנכשלה. חוסר ההיערכות של הרבנות הראשית למבחן, שהחל כשלוש שעות לאחר המועד שנקבע, כמו גם הזלזול המתסכל בנבחנים המותשים, הבהירו היטב כיצד תיתכן אפשרות שנער בן 14 יקבל אישור להבחן, יכנס לאולם הבחינות ויקבל לידיו מבחן, מבלי שאיש יבחין. אך לא לשם כך נתכנסנו, קהל נכבד.
אביו של הרב המיועד, מותר לדון בערכאות?
סיפורם המוזר של האב והבן למשפחת שריפי, מעלה אומנם כמה שאלות ותמיהות מטרידות, כמו למשל, האם היה עורך הדין המדופלם מעלה בדעתו, לשלוח את בנו הצעיר ללימודי משפטים, ולאחר מכן לדרוש את בחינתו במוסדות המוסמכים? זאת ועוד, אם כל כך חריף ובקי הנער הכשרוני, כפי שמתארים, היאך לא מצא לנכון ללחוש על אזנו של אביו את דבר האיסור החמור לדון בערכאות? מילא ללום, אבל נער שלמד כל כך הרבה? הרי ממנו אפשר לצפות להרבה יותר.
אבל מעבר לתמיהות המתבקשות, סיפורו של הנער המתמיד עשוי לעורר, משום מה, איזו שהיא תחושה מוכרת. זוהי אותה תחושה מוזרה המכרסמת בשולי הבטן, כאשר מסתובבים ברחובות הריכוזים החרדיים במהלך מועדי ישראל, ומבחינים כמעט בכל קרן זוית, באותם צעירים נטויי גרון המתהדרים ב"חלוקא דרבנן" (המכונה "פראק"), ומסתובבים בתחושה של חשיבות כאילו ניתנה התורה על ראשם.
אותם בחורים רכים, אשר זה עתה יצאו מכותלי הישיבה ונישאו לבת גילם, מרגישים שכמה חקירות ישיבתיות ומהלכים למדניים בגדרי מיגו וחזקה, מספיקים דיים על מנת לעטות על עצמם את הפראק המיוחל. די להם בידיעת כמה סעיפים מהלכות השכמת הבוקר, בתוספת פלפול הלכתי נאה המיישב את הפסוק "בשר וחלב תחת לשונך", כדי להתאים את לבושם לזה של רבנים באים בימים.
לעיתים נחמד להשתעשע במחשבה, שאילו היה קם מקברו מאן דהוא, מזקני הדור הקודם, ומבחין בכמות כה רבה של אברכים עולי ימים, סמוקי לחיים, אשר חלב אמם עוד לא יבש מעל שפתיהם, מתהלכים בפראק מרשים ומתאמנים בהבעת חשיבות של כובד ראש ודעת זקנים, הוא היה מכסה את פניו במבוכה וממהר חזרה אל קברו. רבנים כל כך צעירים? בדור שלי, היה טוען הזקן, היו צריכים להתאמץ הרבה יותר על מנת לזכות בתואר "רב".
מאימת ציבור הקוראים, לא נסחף ונאמר שמדובר במנהג מגונה של ממש. לא רבים יודעים, אולם לבישת הפראק, על ידי מי שאינו ראוי לכך, עשויה להוות בעיה הלכתית לא פשוטה, הכרוכה לדעת רבים באיסור דאורייתא של גאוה. (עי´ בספר שלחן ערוך המידות, ח"א עמ´ צח). אבל נדמה שחוסר הדעת המתלווה ללבישת הפראק, חמור אף יותר. כמעט ושכחנו שמדובר בלבוש רבני לחלוטין, האמור להביע, במידת מה, את גדלותו התורנית של הלבוש בו, בבחינת "מאני מכבדותיה".
כך ניתן לראות בסימטאות בני ברק, אברך, זקן מופלג בתורה ובשנים, המתהלך בחליפה קצרה, ולצידו צעיר נמוך קומה, הלובש פראק מחוייט המותאם לגופו הצנום. כאילו לא די בזאת, עם התקדמות האופנה במחוזותינו, קיבלו גם הפראקים צורה חדשה; יש המעדיפים גזרה קצרה וצרה, ויש המרגישים נכבדים יותר דוקא עם כפתורים מחופים בבד מבריק או בצווארון עשוי קטיפה בוהקת. במקרה הטוב, הדבר מעורר גיחוך כמעט קולני. במקרה הטוב עוד יותר, הדבר ממש מעורר רחמים. לא ירחק היום שבו יסרבו תלמידי חכמים אמיתיים להתהדר בלבוש הרבני, בטענה ההלכתית שאסור לתלמיד חכם להתהלך בלבוש עם הארץ...
לא מכבר, שח לי אחד מתלמידיו הקרובים של הגר"י מועלם זצוק"ל, ראש ישיבת פורת יוסף, כי כאשר דרשה הנהלת הישיבה מרבניה להתהדר בלבוש רבני הראוי למעמדם, לא יכל הרב לסרב לבקשתם. אולם קודם צאתו מן הישיבה, היה הרב תולה את הפראק בחדר הרבנים וחוזר להתלבש בחליפה רגילה... קוראינו המלומדים, בודאי יוכלו בעצמם למצוא את ההבדלים ולהסיק את המסקנות המתבקשות.
אין ספק כי פסיקת בג"ץ בעניינו של העלם המחונן מנתניה, תזכה לתשומת לב רבה. לאור נסיונות העבר, לא נראה שניתן לתלות בהם אי אלו תקוות, אך לעת עתה, נדמה שעמדתה של הרבנות הראשית עשויה לזכות להעדפה מסוימת. אחרי הכל, עדיין לא נתפר הפראק המותאם למידותיו של נער בן ארבע עשרה.
(המאמר פורסם לראשונה בשבועון "יום ליום")
0 תגובות