בדורות עברו, כשהיו אומרים "ימים נוראים" – היו אנשים חשים רעד בלב. אנשים פשוטים, תלמידי חכמים ובעלי בתים, היו מתכנסים בבית הכנסת לשמוע את קול התחנונים של ה'שליח ציבור', שירד לפני התיבה בפשטות, בלי במאי, בלי מאפר ובלי קלידן סמוי.
אז, קולו של החזן לא נמדד בגובה הצליל אלא בעומק הכוונה. לא שאלו אם יש לו "לַחָן מקורי" - אלא אם יש לו לב שבור.
אבל בעשור האחרון – נפרץ הסכר. עונת "קיטלעך פסח" הסתיימה זה מכבר, והגיעה אלינו עונת "קליפי טליתות".
>> למגזין המלא - לחצו כאן
כל זמר מתחיל – לעיתים עם קול בינוני וסוללה של עוקבים מזויפים, שם ג'ל בפאות, לובש טלית בתפר של מעצב, מעוטרת בעטרת כסף או זהב ויהלומים, עומד על גבעה שצולמה ברחפן, מרים ידיים לשמיים, ונוהם "ונתנה תוקף" בטון של ריאליטי.
הוא יכה על חטא עם קצב דאנס, יחלל את קדושת "הנני העני" עם אדליב מקונצרט, ויתבל את "אחות קטנה" בנגיעות של רגאטון ים-תיכוני.
כי למה לא בעצם? הרי מדובר ב"פרויקט נוגע", "שיתוף פעולה מרגש", "יצירה מוסיקלית פורצת דרך" – או במילים אחרות: עוד ניסיון נואש להישמע באוזניות של מי שעדיין זוכר מתי אמורים לבכות בסליחות.
ומה עם הנוסח העתיק?
"מה אכפת לי נוסח?" – אומר הזמר – "יש לי גרסה שלי".
מה שהתחיל כפסקול מרגש לקראת הימים הנוראים, הפך במהרה לקרקס של רייטינג עם שופרות דיגיטליים, ותחרות בין מי שיגיע ראשון לפלייליסט של השבוע.
ואנחנו? מחכים בשקט.
מחכים ליום שבו קולו של שליח הציבור ישוב להיות קולו של שליח.
אז מה נותר לנו?
אולי השנה, במקום לשלוח לינק לקליפ החדש של פלוני שצווח "אבינו מלכנו" בחיוך הוליוודי – נחזור לשבת בבית הכנסת, נקשיב לחזן - שהוא בדרך כלל אדם חשוב מהעדה, שירד לפני התיבה בלי ליווי, בלי תאורה ובלי טכנאי סאונד, רק עם לב רועד ותחינה אמיתית.
אולי נזכור שהימים הנוראים הם לא פסטיבל קולי, אלא רגע של אמת מול בורא כל עולמים.
שאין תחליף לקולו של יהודי פשוט עם לב שבור, ואין מנגינה שמצליחה לחדור ללב – כמו שתיקה בין שתי דמעות.
קוראים יקרים, תנו דעתכם למי אתם נותנים במה בלב שלכם: למי שמחפש מנויים או למי שמבקש רחמים?
כי סליחה אמיתית – לא עוברת אוטו-טיון.
לסיום, ברצוננו להדגיש: אל לנו להישמע כאילו אנו מבקרים חזנים או זמרים אישית, חלילה. רבים מהם עושים מלאכתם נאמנה ומביאים רגש ויופי לקול התפילה. פשוט שפכנו את הלב. כאב קטן של ציבור שלם, שמתגעגע לפשטות, לעומק, לימים שבהם ניגש שליח ציבור לא כי הקליפ יצא יפה, אלא כי הלב שלו בער באמת.
אז לפני שמקליטים עוד גרסה ל"ונתנה תוקף", אולי שווה לעצור רגע ולשאול – מה יאמרו המלאכים על ההופעה הבאה שלנו?!
ועוד דבר, ממש לפני שאנחנו מסיימים נתחיל מההתחלה: הכל מתחיל כבר מרגע יציאת הקליפ. הזמר - או מי שמנהל אותו, שולח בתפוצה רחבה: "חברים יקרים! הקליפ החדש לימים הנוראים! תעלו לסטטוס!."
ולנו לא נעים. הרי מדובר ב"ימים הנוראים". אז אנחנו מעלים. ואז עוד אחד, ועוד קליפ, ועוד ג'ל בטלית, ועוד קול סדוק שמנסה לייבב "אבינו מלכנו" לפי סולם יווני.
יאללה, באמת, תחסכו את זה מאיתנו. הרי לא כל אנחה צריכה מיקס, ולא כל כוונה צריכה במאי.
>> למגזין המלא - לחצו כאן
כתיבה וחתימה טובה - שימלא ה' כל משאלותינו לטובה בזכות תפילת רב...
0 תגובות