מומחה כשרות חושף: זה החוק שעלול להכשיל באיסור חמור

כולל מידע על קוד ייצור מוצרי החמץ לאחר הפסח: הסבר תמציתי כיצד תדעו לפי הקוד שיופיע על מוצרי חמץ שהם יוצרו לאחר הפסח.

וזו יצאה ראשונה - המצאה גאונית:

במוצאי חג שביעי של פסח מתחרים ביניהם בעלי המאפיות מי יהיה הראשון שימכור חמץ טרי (לחמניות פיצות וכדו׳.) לציבור הרחב וידוע שבעלי המאפיות מכינים את הבצק בערב הפסח, ומוכרים אותו לגוי, ותיכף עם צאת החג של שביעי של פסח הם מפשירים את הבצק ואופים אותו. לאחרונה אחד מבעלי המאפיות הידועות הקדים את כל המאפיות בצורה ניכרת, וכמובן זכה בכל הקופה, והתור אצלו היה הכי ארוך, מתחריו כססו ציפורניים ותמהו כיצד זה ייתכן?

במעקב חשאי שבוצע על ידי משרד חקירות יוקרתי ששכרו לכך, התברר שהבצקים של מאפיה זו כבר היו מופשרים מיד במוצאי החג.

כיצד? בערב שביעי של פסח נכנס בעל המאפיה למאפיה המכורה לגוי וניתק את המקפיא שבו מונח הבצק מן החשמל, כך שבצאת החג מיד כבר היה הבצק מופשר. וכך הצליח לעקוף את חבריו וזכה לכתר הבכורה במכירת חמץ בשוק אחרי פסח, ונתעוררה השאלה האם פעולה זו מבטלת את מכירת החמץ של ערב פסח לגוי, ואוסרת את הבצק משום חמץ שעבר עליו הפסח, היות והוא מגלה דעתו שלא מכר את החמץ בלב שלם ורוצה בקיומו.

וכך כתב אחד מגדולי הרבנים:

סיפר לי עד נאמן ששאל את הרב הגאון … זצ״ל האם מותר שבעל מאפיה ייכנס בערב שביעי של פסח למאפיה בכדי לנתק את החשמל מהמקפיאים, זאת בכדי שבמוצאי החג כשיבואו לאפות, יהיה הבצק מופשר. ובחכמתו כי רב אמר לו הרב שיעשו כן בהערמה, ע״י שיניחו במקפיא גם עוגות כשרות לפסח. ושיכנס היהודי עם המשגיח כשרות שלו יחדיו, שישמור עליו שח״ו לא יעשה פעולות אסורות נוספות, ועל ידי כך גם אין לחשוש שמא יבוא לאוכלו. וכך יהיה מותר לבצע פעולה זו.

ויש שרצו להתיר ע״י התקנת שעון שבת לפני פסח שינתק את החשמל בפסח.

ועוד מלמדינו בינה מומחה הכשרות הנודע הרב יוחנן רייכמן בחשיפת הוראה הלכתית מסעירה.

וכך היה מעשה בעל מאפיה בבני ברק שהה בארה"ב בפסח, ובמוצאי חג הפסח כשהמאפיה נפתחה לקהל הארץ ישראלי לרכישת חמץ מהביל וטרי, עדיין חג הפסח היה אצל בעליו של החמץ מחמת הפרשי השעות,

והרי מיד במוצאי חג הפסח הרב קונה את כל החמץ בחזרה מהגוי, יוצא שהחמץ שייך כעת לבעל המאפייה היהודי ועובר על איסור של בל יראה, והקונים נכשלים באיסור חמץ שעבר עליו הפסח.

לכן ידע הציבור להיזהר, קודם רכישת חמץ ממאפיות בישראל במוצאי פסח, על הרוכשים לברר שבעלי המאפיה אינם בחו״ל ונמצאים עדיין בעיצומו של חג הפסח, משום שחמץ שנרכש במוצאי פסח בישראל ממאפיה שבעליה נמצא בחו"ל ועקב הפרשי השעות עדיין פסח אצלם, אסור באכילה משום חמץ שעבר עליו הפסח.

כך התפרסמה הוראתו של הגאון הרב שריאל רוזנברג, דיין בבית דינו של רבי ניסים קרליץ בבני ברק, וכן פסק הגר״מ שטרנבוך.

אך אין צריך להמתין למוצאי יו״ט שני של גלויות.

יש שהתירו משום שהאיסור של חמץ שעבר עליו הפסח חל רק אחר הפסח, וכעת עדיין בעל הבית בעיצומו של חג הפסח ואין על חמיצו דין של חמץ שעבר עליו הפסח, ויש שהתירו משום שהרב שקונה החמץ מהגוי עבור היהודי שאצלו עדיין פסח הינו שלוחו של היהודי, ואין שליח לדבר עבירה.

הפתרון:

בכינוסי התורה שהופעתי בהם הצעתי כדלהלן:

שבעל המאפיה ימכור החמץ לפני פסח ליהודי הנמצא בישראל כל הפסח, ויהודי זה (הקונה) ימכור לגוי לפני פסח, ובשוב בעה״ב לארץ יחזור ויקנה חזרה את החמץ מהיהודי, וזכיתי לתשואות חן בס״ד מגדולי הוראה.

ומוסיף הרב רייכמן לאלפינו בינה, הכיתוב הבוהק על כל המוצרים מכילי חמשת מיני דגן שישנם בשנים האחרונות המקפידים על כך והוא: ״נאפה ונטחן לאחר הפסח״. אינה פותרת את הבעיה כלל !

יש הנוהגים להחמיר אחרי פסח לרכוש מוצרי חמץ שייצרו מקמח שנטחן לאחר פסח ולא לסמוך על מכירת חמץ, חשוב לדעת שזהו חומרא יתירה שהחמירו בחשש איסור דרבנן, וכן כתב בשו"ת תשובות והנהגות {ח"א סי' ש"ט}, משום שקמח מחיטים רטובים מעיקר הדין היה אפשר להשתמש בו גם בפסח למצה, כמבואר בשוע"ה {סי' תנ"ג ב סכ"א, במשנ"ב סקכ"ז}, מאחר שאינן מתבקעים ולא רואים בהם סימני חימוץ, אלא שאסרו הגאונים להשתמש בו למצה מאחר שאין אנו בקיאין ללתת יפה בדרך שלא יחמיצו, לכן יש רבים שמקילים בחומרא זו.

יתירה מכך, היום לא שורים גרעיני חיטה בתוך המים לפני הטחינה אלא מזלפים על החיטים כמות קטנה מאד של מים כדי להקל על הסרת הקליפה בשעת הטחינה, שאפילו אחרי כמה שעות לא רואים שום סימני חימוץ על החיטים, ולכן קמח רגיל אינו נחשב לחמץ כלל, אבל את זה לא מגלים בעלי המאפיות ומערכות הכשרות לציבור, שמוסיפים עוד חומרים לבצק שהם חמץ גמור שנמכרו לגוי, אז מה התועלת בנאפה ונטחן כביכול?

החומרים למשל שמערבים בכל הקמחים זה מעט קמח שעורים, וכמו שנכתב על כל שקי הקמח, והוא מה שנקרא מאלצי"ן בלשון הפוסקים, עיין בט"ז {או"ח סי' תנ"ג סק"ג}, שהוא חמץ גמור.

ואופן עשיית המאלצי"ן כהיום, משרים אותם במים פושרים עד שמחמיץ ומתחיל לתסוס (פרמנטציה) המועיל להתפיח את הבצק, ואח"כ מייבשים את השעורים וטוחנים אותם, וזהו האינזים שאח"כ בעת הלישה יגרום ביחד עם השמרים להתפחת הבצק בצורה הטובה ביותר, ובדרך כלל מערבים מהמאלצי"ן % 0.95 בערך, ומוסיפים גם לתת, וגם גלוטן חיטה, ומשפרי אפייה אחרים, שהם חמץ גמור, (ואינו מתבטל), אם כן, יש לברר האם במוצר אותו אנחנו קונים ישנם חומרי גלם שנמכרו לגוי לפני הפסח או לא. ולא מספיק שרשום נאפה ונטחן לאחר הפסח.

יש שרוצים להתיר משום שחומרים אלו הם חמץ בתערובת.

ועוד נושא

החוק שגורם לבעיה קשה של חמץ שעבר עליו הפסח ברשתות המזון.

החוק קובע שיכול כל אחד להחזיר מוצר שקנה תוך 14 יום, וכשקונים חמץ לאחר הפסח יש לחשוש  שזה מוצר שהחזיר אדם שקנה החמץ לפני הפסח (והוא אינו שומר תורה ומצוות ולא מכר חמצו לנכרי) והחזיר לאחרי הפסח, והחזרת מוצר מצוי מאד, שימו לב לכמות האנשים שעומדים בתור להחזיר מוצרים בקופה.

המשמעות היא שיש כאן חשש אמיתי של חמץ שעבר עליו הפסח, ולא רק חומרא לאלו שאינם מסתמכים על מכירת חמץ.

ויש שהעלו נקודה לבירור.

אם המכירה ברשתות המזון של כל מוצר היא על תנאי ומתבטלת למפרע אז אולי המוצר נכלל במכירה לגוי של המוכר בעל החנות וזה כן בסדר. 

ייתכן גם שהרוכש הינו יהודי שמכר החמץ לגוי והחזיר המוצר אחרי פסח לרשת מסוימת שלא מכרה ערב פסח החמץ שלה לגוי, או שהמכירה שלה מפוקפקת כמו הדיוטי פרי. ואם המכירה מתבטלת למפרע, יוצא שברגע החזרת המוצר הוא נהפך לחמץ של בעל החנות כי העיסקה בוטלה וכעת זה חמץ שעבר עליו הפסח.

ידוע שהיו שרצו להוסיף בחוק שכל מוצר לא יהיה שייך לרוכש עד אחר שיוכל להחזיר והמחוקק בזמנו התנגד.

מומחה הכשרות הנודע הרב יוחנן רייכמן מעדכן:

הקוד למוצרי חמץ שיוצרו לאחר הפסח תשפ״ה: 5110

הסבר:

מספר 5 הראשון משמאל: מציין את השנה האזרחית 2025. 

שלשת הספרות הימניות מציינות את מספר הימים באותה שנה מאז הראשון בינואר למניינם. 

כלומר יום אחרי פסח השנה תשפ"ה, יום ראשון כ"ב ניסן, תאריך 20/04/25 זה הוא היום ה-110 מתחילת–השנה הלועזית הראשון לינואר למניינם 2025. לכן כל מוצר שתאריך ייצורו מיום 20/04/25 והלאה יוצר אחרי הפסח. (ומכיוון שיש מוצרים שיוצרו במוצאי החג לפני השעה 12 בלילה, ייתכן שהקוד שיופיע עליהם יהיה 5109).

קוד ייצור שקודם לזה, משמעותו שהדבר יוצר בפסח או קודם לכן. לעיתים יופיע בהמשך מספרים נוספים, המסמלים את המשמרת ושעת הייצור.

תאריך ייצורו של המוצר מעיד על תאריך סיום הכנתו במפעל, או על שעת אריזת המוצר, אבל ייתכן שטחינת הקמח (ומוצרים נוספים) שהשתמשו בו במהלך הייצור נעשה עוד קודם לכן, בעיקר במוצרים שתהליך הכנתם ארוך, כגון בירה שתהליך הכנתה כחודשיים, או משקאות חריפים אחרים.