צעד דרמטי וחסר תקדים בעולם הנישואין ובבתי הדין הרבניים: מועצת הרבנות הראשית לישראל אישרה החלטה תקדימית שמטרתה לשים קץ פסקני לתופעה הרווחת של "הכתובות הדמיוניות", ולהחזיר את התוקף, המעמד והכבוד ההלכתי למסמך הכתובה.
בישיבת המועצה שהתקיימה בג' באלול תשפ"ו, התקבלו כללים חדשים הקובעים לראשונה רף מינימום ורף מקסימום מוגדרים וברורים לסכום הכספי שנרשם בכתובות במהלך טקסי הנישואין בישראל. על פי ההנחיות החדשות, הסכום המוזכר בכתובה לא יפחת מ-36,000 שקלים ולא יעלה על 360,000 שקלים.
המהלך ההיסטורי נולד בעקבות יוזמה ישירה של נשיא בית הדין הרבני הגדול, הראשון לציון הגאון הרב דוד יוסף, אשר הקים ועדת דיינים מיוחדת כדי למצוא מענה יסודי לסוגיה. בוועדה הבכירה חברים נשיא מועצת הרבנות הראשית והרב הראשי לישראל הגאון רבי קלמן מאיר בר, חבר המועצה ויו"ר ועדת הנישואין הגאון רבי יעקב שפירא, לצד שורה של דיינים מכהנים בבית הדין הרבני הגדול: הגר"א שינדלר, הגר"מ פרימן, הגר"ד ברדוגו, הגר"צ לוז והגר"א שלוש. חברי הוועדה התכנסו לסדרת דיונים מעמיקים במטרה לגבש פתרון הלכתי ומעשי לבעיה שמעסיקה את המערכת המשפטית-הלכתית מזה שנים רבות.
לאורך השנים הלכה והתרחבה בציבור הרחב תופעה שבה חתנים רבים חתמו תחת החופה על סכומי עתק מופרזים של מיליוני שקלים. התחייבויות אלו נעשו לרוב מתוך נורמה חברתית, לחץ של הרגע או רצון להרשים, אך ללא כל אחיזה במציאות הכלכלית של הבעל או יכולת גבייה ריאלית. נושא זה יצר סיבוכים רבים בעת פירוק נישואין, כאשר בתי הדין הרבניים נדרשו להכרעות מורכבות סביב המושג ההלכתי "גמירות דעת". פוסקי ההלכה והדיינים חזרו ודנו בשאלה האם התחייבות כספית שנעשית ללא כוונה אמיתית או יכולת מימוש נחשבת להסכם תקף מבחינה הלכתית, ומהי המשמעות המעשית של שטר כזה ברגע האמת, חלילה, כשמגיעים לגבותו.
התקנה החדשה מעניקה כעת גבולות גזרה ברורים שמאזנים בין הצורך היסודי להבטיח את זכויות האישה לבין מניעת הצהרות סרק חסרות כיסוי. מחד, קביעת רף המינימום נועדה למנוע זלזול במעמד הכתובה ולהבטיח לאישה רשת ביטחון כלכלית בסיסית וראויה במקרה של גירושין. מאידך, קביעת רף המקסימום תמנע מחתנים לקחת על עצמם חובות אסטרונומיים שאינם מסוגלים לפרוע.
נשיא מועצת הרבנות הראשית, הרב הראשי לישראל הגאון רבי קלמן מאיר בר: "נוצר מצב שבו חתנים מתחייבים בכתובה סכומים דמיוניים, שברור מלכתחילה שאין להם שום כוונה או יכולת לעמוד בהם, ובכך פוגעים בעצם המשמעות ההלכתית של המסמך. יחד עם זאת, לא ניתן להשאיר את הדבר פרוץ לחלוטין ללא כל מינימום מוגדר, שכן הכתובה נועדה להעניק לאישה ביטחון כלכלי אמיתי. הקביעה של רף תחתון ורף עליון נועדה להחזיר את הכתובה למקומה הראוי - מסמך הלכתי בעל משמעות, ולא הצהרת כוונות ריקה מתוכן".
3 תגובות