"אני הגרוש הראשון שהכרתי"
ישראל גינצבורג, גרוש עם שני ילדים מתוקים, מספר שהוא מעולם לא חשב שזה יקרה לו: "אני הגרוש הראשון שהכרתי". כיום, לאחר תהליך שעבר, הוא מלווה זוגות בתהליכי פרידה, ואת השיחה הוא פותח בשאלה שמלווה אותו שנים: איך בכלל מתגרשים בכבוד? לדבריו, הדרך מתחילה עוד לפני החתימות, בהכרה ששני הצדדים יצאו מהתהליך עם צלקות, ושהמטרה האמיתית איננה "לנצח" אלא לצמצם את הנזק, בעיקר כשיש ילדים באמצע. הוא מתאר כיצד גישור נכון יכול להפוך פרידה טעונה לתהליך מכבד יחסית, גם כשהכאב נשאר.
חלק ניכר מהשיחה מוקדש לשיקום שאחרי הגירושין: התהליך הארוך של בניית זהות מחדש, ההתמודדות עם שיפוטיות סביבתית, וההבנה שגירושין אינם "כישלון" אלא לעיתים הבחירה הבריאה ביותר שנותרה. גינצבורג מספר על מיזם "גט אפ" שהקים כדי לתת מענה ממוקד לצרכים הייחודיים של גרושים וגרושות בקהילה.
"להתגרש זה סדר גודל של מאה אלף שקל לצד אחד"
השיחה נוגעת גם בשאלות מעשיות: מתי לפנות לגישור, איך לבחור מגשר נכון, ואיך הקהילה יכולה להיות תומכת אמיתית במקום שיפוטית. פרק שמזמין הקשבה לכל מי שעבר, מלווה, או פשוט רוצה להבין טוב יותר עולם שלם שקיים בשקט לצידנו.
"גירושין זה דבר יקר מאוד. לפעמים הזוג סתם רב, כי הוא נכנס ל'טראנס' הזה, ואז נשפכים שם כמויות של 'אגו'. יושבים עם הזוג ומבינים מה חשוב לו מאוד, מה חשוב לה מאוד. הרבה מאוד פעמים, ואפשר לומר כמעט בתשעים אחוז מהפעמים, הדברים מגיעים לידי בירור, וכשאין כעס ברקע ועושים את זה עם כוס קפה ובנחת, הילדים גדלים הכי בריא שאפשר בסיטואציה הזו, וזה חשוב שיקרה. שוב, לא מומלץ, אבל אם הגעת לכך, והתורה הכירה בעניין ונתנה את האפשרות, תעשה את זה אם לא למענך או למען הצד השני שאתה כועס עליו, לפחות למען הילדים המשותפים".
"אני נשואה 22 שנה ומעולם לא אהבתי אותו"
ישראל מספר על זוג שהיו נשואים עשרים שנה, הכירו שנתיים לפני, כחילונים, חזרו בתשובה באיזשהו שלב, והיו נשואים מכוח האינרציה, כי "למה להתגרש?". קשר כזה קשה לו להחזיק, כי אחרי כל כך הרבה זמן שלא הייתה שם עבודה על חיי הנישואין, אין בסיס, וכשאין בסיס זה מתפרק.
גינצבורג מספר: "אני עוצר טרמפים להרבה מאוד בחורי ישיבה, ואני שואל את כולם: 'אתה רוצה להתחתן?' והם עונים 'כן', כאילו זה התהליך ישיבה גדולה, ואז מתחתנים... ואת כל מי שאני שואל אם הם רוצים להתחתן, הם עונים 'כן' כזה סתמי. וזה דבר שדורש תיקון, צריך להתחתן מתוך הכרה אחרת.
כשאני שואל אם הם פוחדים מזה, הם עונים בפירוש 'לא'. ולא לחשוש קצת לפני הדבר הכי חשוב בחיים? זה אומר שהם לא מספיק מוכנים, אולי בגלל שהם צעירים. פעם אחת בחור אמר לי שהוא חושש, ואז התברר לי שהוא בן 32. הבנתי שכנראה כאשר הבן אדם מתבגר, זה אחרת".
"הפתרון לבחור שלא מוצא את עצמו זה לא לחתן אותו!"
את הפודקאסט מסכם ישראל גינצבורג כהמלצה לבחורים צעירים: אחרי פגישה, תהיו קשובים לרגשות שלכם. אחרי פגישה תבדקו בעצמכם וממש תכתבו את הרגשות שלכם על דף מומלץ לעשות זאת מול אדם שמכיל. מה הרגשתי בפגישה? את מי זה הזכיר לי? היה לי כיף? מבוכה? חשש? מה בדיוק הרגשתי לפני ואחרי? חשוב שיהיה מישהו שמקשיב לך ומכיל אותך, לא מבטל את הרגשות שלך על הסף "נו, זה סתם, זה שטויות" אלא אדם שנותן לך מקום.
להורים הלחוצים מילדים שלא כל כך בתלם וממהרים לחתן את הילד הוא ממליץ: אם הילד מבולבל, הפתרון של 'נחתן אותו' זה להוסיף מבולבלת לבלבול שלו, וזה עשוי להסתיים בפירוק החבילה. אם יצטרפו גם ילדים לרשימה, הרי שאתם מעבירים את האומללות הלאה, לדור הבא. לחתן ילד שלא יודע מה הוא רוצה מעצמו כדאי קודם לכוון שידע מה הוא רוצה מעצמו, ושישב עם אנשי מקצוע המיועדים לכך, ולא יפתח עוד מעגלי אומללות שסופם מי ישורנו.
לסיכום הוא אומר: גירושין זה נורא, זה לא הפתרון הקל, ואין המלצה כזו. זה לא הפתרון הפשוט, אבל תמיד כדאי שאם בעצת רבותיכם החלטתם על כך, לכו לגישור.
0 תגובות