בפרקי המגזין הקודמים, עסקנו במקורות לכך שמשיח צדקינו יתגלה בעיר צפת תובב"א, וכחלק מזה התבססה מסורת 'סמטת המשיח' בעיר העתיקה ליד 'כיכר המגינים'.
>> למגזין המלא - כנסו
בפרק זה נחשוף את דעתם של מקובלי טבריה שחולקים מכל וכל על דעתם של מקובלי צפת, ואלו סבורים שמיקום התגלות משיח צדקינו יהיה בטבריה.
- האגדה המסעירה של צפת: "סמטת המשיח" וכוסות התה והקפה המלאות
- האם משיח צדקנו אכן יתגלה דווקא מ"סמטת המשיח" בצפת?
בספר 'טבור הארץ' לגאון רבי משה קליערס מרבני טבריה החסידים, הביא בשם הזוהר (וירא קי"ט) שמשיח יתגלה בגליל, וציטט עוד בשם החיד"א שזוהי כוונת חז"ל על "עשרה גליות גלתה סנהדרין ומטבריה עתידין להיגאל".
וורט מדהים כתב חכם רפאל אוחנה (מרבני טבריה במאה הי"ט) על דברי המדרש (ילקוט ויחי סימן קס"א), שמלך המשיח יתגלה בדווקא בעיר טבריה כיון שהמרא דאתרא שלה הוא רבי מאיר בעל הנס הסובר שבני ישראל גם אם הם חוטאים, הם תמיד נקראים בנים, ולעתיד לבוא שרי אומות העולם יבואו בטרוניה לקב"ה מדוע הוא גואל את היהודים למרות שהם חוטאים, ומה ההבדל בינינו לבינם? אלא כיון שמקומו של המשיח הוא טבריה, הם יצטרכו להגיע אליו אל מקום הנתבע, ור"מ סובר שיהודים תמיד נקראים בנים למרות שחוטאים (כולל הפוליטיקאים אביגדור ליברמן, יאיר לפיד ורון קובי), והלכה בטבריה כמו רבי מאיר, וכך הקב"ה ידחה את טענותיהם ויגאל את בניו שהם נקראים בנים גם אם הם חוטאים.
כאמור בפרק הקודם, צטטנו את דברי הסבא קדישא רש"א אלפנדרי שהסיק מהזוהר הקדוש, שמפני שעשרת השבטים גלו לפני שבטי יהודה בנימין ולוי, הרי שהם צריכים לחזור ראשונים לנחלתם, ולכך צפת שהיא חלקו של יוסף, שם משיח בן דוד ישלוט בראשונה.
בדברי הסבא קדישא עיין הגר"מ קליערס וזעק חמס: "מהיכן מצינו שמשיח יתגלה בצפת?! הרי נאמר במפורש על שמטבריה תתחיל הגאולה?!".
רבה של טבריה כמנהג חכמי ישראל ביקר בחריפות את דעתם של המקובלים שסברו שבצפת יתגלה המשיח, כפי שכתב הזוהר הקדוש (פרשת ויקהל דף רכ ע"ע ע"פ פרוש 'מתוק מדבש') (בתרגום חופשי): "בזמן ההוא שיתעוררו ויקיצו מתי העולם יקומו צבאות ויתייצבו בארץ הקדושה כולם יקומו על ארץ הגליל, לפי ששם עתיד מלך המשיח להתגלות, לפי שהוא בחלקו של יוסף, ועוד שם נשברו בתחילה ומשם התחילו להגלות מעל מקומם, ולהתפזר בין אומות העולם... ולמה יקומו בתחיית המתים בגליל תחילה, לפי שהוא בחלקו של יוסף שהושם בארון דכתיב 'ואת עצמות יוסף אשר העלו בני ישראל ממצרים קברו בשכם'", וכתב "ואחר הסליחה מעצמותיו הקדושות כל דבריו תמוהים", ולגבי ההבנה שנחלת יוסף נמצאת בצפת, כותב הגר"מ קליערס: "ואיך נמצא ידינו ורגלינו שצפת מחלקו של יוסף, והרי היא של שבט נפתלי?!".
[עפר ואפר אנו תחת רגלי גדולי ישראל, אולם יש ליישב שנעלם מעיני הבדולח של רבי משה קליערס שדברי הזוהר מוסבים על הפסוק "ולא נחלו על שבר יוסף" (עמוס ו' ו') ומבואר במצודת דוד "ונקראו כל ישראל ע"ש יוסף לפי שהוא כלכלם במצרים", וכן עזרא הסופר ביאר "מלכות ירובעם", הרי שכוונת ספר הזוהר שיוסף נקרא ראש עשרת השבטים, והעיר צפת כמייצגת את עשרת השבטים כי היא הכי גבוהה, ורשב"י ותלמידיו התגוררו באזור צפת, ולא באזור שכם שהיא עיר הבירה של יוסף, ולכן נכתב בספר הזוהר שצפת היא נחלת יוסף].
הגר"מ קליערס סבור שהסיבות לכך שטבריה תזכה להיות ראשונה לגאולה, הם מפני 'בארה של מרים' הטמון בה, וכן בטבריה רבי חיבר את המשנה, ותלמוד ירושלמי נכתב בה, ולכך זכתה.
מפרש הגר"מ קליערס על הפסוק "נפתלי שבע רצון ומלא ברכת השם" כוונתו על הגאולה שתתחיל מטבריה.
מעשה רב מאבות החסידות תושבי טבריה
הסופר החסידי הגה"ח אהרן סורסקי כתב בספרו 'יסוד המעלה' סיפור מבהיל על הגה"ק רבי מנחם מנדל מויטפסק שהתגורר בטבריה, שיום אחד שמע קול המולה בעיר, ושאל את משמשיו "מה קול אני שומע?", וענו לו שנשמע קול שופר על הר גבוה, ואומרים שזה קול שופר של משיח.
קם רבי מנדלי פתח את החלון, ואמר שאינו מרגיש ריח של משיח. למעשה נודע ששוטה אחד עלה על הר ושופר בידו ותקע בו. מכאן מובן שגם בימי רבי מנדל בטבריה, ציפו למשיח שיופיע על אחד ההרים הגבוהים הקרובים.
יומני הנוסעים אודות התגלות משיח בטבריה
מבחינה כללית אין לסמוך על יומני תיירים, כיון שמצוי שמדריך הטיולים הלוקח אותם לסיור - מספר להם סיפורי אלף יום ולילה, ומסורות כזב, אולם כפי שהבאנו למסורת התגלות המשיח בטבריה יש מקורות רבים בספרות הקבלה, ומשכך נראה שאם נצרף את יומני הנוסעים בשנים הללו, נוכל לחזק את מסורת התגלות משיח טבריה תובב"א.
על האמונה בקרב תושבי טבריה על המשיח שיגיע מתחומם, מוסר לנו הנוסע האלמוני אשר ביקר בארץ ישראל בשנת תקע"ו (1816) ביומנו המרתק כדלהלן:
"אצל יהודי טבריה דולקת בלי הרף מנורה בבית הכנסת, ואיש איש לפי תורוט, שומר עליה בכל הלילות, כשעיניו צופיות לעבר האגם בתקוה לראות בבוא המשיח. שספריהם מספרים כי במקום זה עתיד הוא להתגלות באחד הימים", (מסעות נוצרים בא"י 423).
כחמש עשרה שנים לאחר מכן כתב התייר מרי יוסף גרמב כדברים הבאים:
"מסורת המקובלת בין כולם אומרת.. נאמר לי כי הקנאים ביותר שבהם מתייצבים לפי תור, על מקום גבוה, ועיניהם נטויות בתדירות אל חורבות העיר שממנה עתיד המשיח לבוא. הם עומדים על המשמר כדי להיות הראשונים להכריז על הופעתו המיוחלת. לא עוד אלא שבהקשר לתקוה זו שמעתי סיפור על ליצן שתלה בלילה אחד כמה מנורות על סירה טרופה שנמצאה על פני ים טבריה, במרחק ניכר למדי מהחוף, והניע אותה שתתקרב לעיר. ושעל כן יצאו כל היהודים כדי להקביל את פני "בחיר העמים". המהומה הייתה גדולה, הוסיף המספר, והשמחה רבה עוד יותר עד אותו הרגע כאשר חזיון השוא גז ונעלם מכוח המציאות העגומה", (מסעות נוצרים לא"י 445).
בשנת תקל"ד (1834) אלכסנדר ויליאם קינגלייק כתב ביומנו לאחר ביקורו בטבריה: "ממקום זה או מסביבתו הקרובה עומד לקום המשיח (מסעות נוצרים 459).
גם יוהאן נפומוק ויזינו בשנת תקצ"ז (1837) כותב ביומנו שהיהודים מאמינים שמשיח יבוא לטבריה, ולכן הם באים לטבריה כדי לחזות בו, ולהיקבר בה (מסעות נוצרים 478).
נדגיש שלא היינו מתייחסים ליומני הנוסעים הגויים, שכן מצוי גם בימינו שמדריכי הטיולים מספרים סיפורים רבים עד אין קץ לתיירים התמימים, ואלה מעלים את דבריהם ביומנם, וכך נוצרים אגדות רבות שאינם נכונות. ברם הדברים הללו שמשיח יתגלה בטבריה, יש להם בסיס ומקור רחב בכתבי המקובלים, ולכך סביר להניח שאלו דברים נכונים, ששמעו התיירים מתושביה היהודים של העיר טבריה במהלך ביקורם.
הסוגיה אם כן היא ארוכה מיני ים, ובמדרש תנחומא (פרשת נח סוף סימן ג') מבואר שמבבל יגיע משיח, אולם הגר"מ קליערס ביאר שבוודאי משיח יגיע מטבריה, וחז"ל כתבו את שכתבו, כיון שבבבל התגלה אור 'תלמוד בבלי' - לכן כתבו בתנחומא שמבבל יגיע משיח.
•
[1] קידושין ל"ו ע"א "בנים אתם לה' אלהיכם בזמן שאתם נוהגים מנהג בנים אתם קרוים בנים אין אתם נוהגים מנהג בנים אין אתם קרוים בנים דברי ר' יהודה - רבי מאיר אומר בין כך ובין כך אתם קרוים בנים שנאמר (ירמיה ד-כב) בנים סכלים המה)
[2] וכן אפשר להבין ע"פ הפסוק ביחזקאל ל"ז "הנה אני לוקח את עץ יוסף אשר ביד אפרים ושבטי ישראל חבריו" וכן מירמיהו לא, שיוסף הוא מייצג את עשרת השבטים, ולכן לא מן הנמנע שמזכירים את צפת בחלק יוסף, למרות שהיא של נפתלי.
[3] בשעה שחתמו את תלמוד ירושלמי בטבריה, והחליטו לקרוא לו 'ירושלמי', העיר ירושלים חרבה, וזה היה מחווה לעיר הקדושה שעיני כל ישראל נשואות אליה.